ברטרנד פיקארד ואנדרה בורשברג, המקימים והטייסים של המטוס הסולארי סולאר אימפולס (Solar Impulse), עשו היסטוריה בשנת 2016 כאשר השלימו את ההקפה הראשונה של כדור הארץ באמצעות טכנולוגיה זו. זה לקח להם אמנם חמש מאות וחמישה ימי טיסה במהירות ממוצעת של שבעים קמ״ש, אבל הצליחו השניים להוכיח שאפשר להקיף את כדור הארץ באמצעות אנרגיה סולארית בלבד.
המטוס, סולאר אימפולס 2, צויד ביותר משבעה עשר אלף תאים סולאריים ושנפרסו על כנפיים ברוחב של מטוס בואינג 747 – שבעים ושניים מטרים. הוא שקל פחות משתי טונות וחצי אך בשל התלות במזג אוויר והמחויבות ליעילות אנרגטית הוגבלה מפלצת החשמל למהירות ממוצעת של קטנוע.
תעופה חשמלית – כל הכתבות בסדרה:
אילון מאסק של המטוסים?
היום, ארבע שנים אחרי הנחיתה באיחוד האמירויות, סולאר אימפולס היא קרן המיועדת לפיתוח פתרונות טכנולוגיים שיעזרו לשמור על הסביבה ולהתמודד עם משבר האקלים. אך ב-2007 היו פיקארד ובורשברג שני יזמים שווייצריים שהציגו לעולם את המטוס הסולארי הראשון שמתוכנן לטוס גם בלילה.
השאיפה לפתח מטוס שיוכל להמריא, לתמרן (במשך 36 שעות במקרה של אב-הטיפוס סולאר אימפולס 1) ולנחות בשלום העניקה לטכנולוגיית הסוללות והפקת האנרגיה את האפשרות לזנק קדימה. לדברי בורשברג, הפיתוחים הטכנולוגיים שהביאו את סולאר אימפולס לשמיים בבטחה משמשים היום חילות אוויר רבים המפעילים כלי תעופה מרחוק.
בדומה להשפעה שהייתה ועודנה לטסלה על עולם הרכב, כך הצליח החזון של פיקארד לדחוף את עולם התעבורה והתעופה החשמליים למחוזות שלפני כן נחשבו הומוריסטיים במקרה הטוב.
אחרי הקפת העולם בלי לשרוף דלק, מנסה קרן סולאר אימפולס להשלים את התכנון והפיתוח של אלף(!) פתרונות סביבתיים בנושאים שונים – כאשר פיתוח תעופה בת קיימא נמצאת בראש סדר העדיפויות, יחד עם פתרונות הנוגעים לזיהום אוויר, חקלאות מקיימת, כלכלה מעגלית ועד הקמת חוות מחשבים נטולות טביעת רגל פחמנית. עד כה אושרו ונמצאים בפיתוח יותר משש מאות וחמישים פרויקטים שונים.
מטוס חדש – שיאים חדשים
סולאר אימפולס 2 תוכנן ונבנה על מנת להקיף את העולם אך בשל המגבלות הטכניות של טיסה סולארית, המטוס וטייסיו השאפתניים נאלצו לשבור כמה שיאי עולם בתחום התעופה ולכבוש שיאים חדשים לגמרי.
בראש רשימת ההישגים נמצאת הטיסה לחציית האוקיינוס השקט – מנוגויה שביפן ועד הוואי, מרחק של יותר מ-8,900 קילומטרים – ללא דלק כגיבוי וללא עצירות. הטיסה נמשכה מאה ושמונה עשרה שעות והפכה את בורשברג לטייס שביצע את טיסת הסולו הממושכת ביותר ללא הפרעות.
בין היתר ניתן למנות גם את היותם של צמד הטייסים לראשונים שחצו את האוקיינוס האטלנטי בטיסה חשמלית ללא עצירות, הראשונים שטסו עם מטוס סולארי לאורך לילה שלם וכמובן הראשונים שהקיפו את העולם במטוס סולארי.
פיתוח המטוס בוצע על ידי שמונים מהנדסים וטכנאים בסך הכול, צוות מיניאטורי ביחס לאלו הנמצאים במחלקות הפיתוח של חילות תעופה משמעותיים בעולם (שוויתרו באותה עת על הרעיון ליצור מטוס שכזה).
הלוחות הסולאריים של המטוס – שהורכבו מ-17,248 תאים נפרדים – הפיקו שלוש מאות וארבעים קוט״ש של אנרגיה בכל יום, שנצברה בסוללות ליתיום שיכלו לאגור כמאתיים ושישים וואט שעה לקילוגרם.
על מנת לחסוך באנרגיה ככל הניתן (נושא חשוב בלב האוקיינוס) המטוס טיפס שמונת אלפים וחמש מאות מטרים בכל יום ואיבד כאלף וחמש מאות במהלך הלילה. אילו היה נבנה היום, רק ארבע שנים מאוחר יותר, יכולותיו היו טובות פי כמה וכמה. בעוד עשור ואפילו פחות, אולי נראה מטוס דומה המסוגל לנצח את פיליאס פוג ופספרטו בדרכם מניו יורק ללונדון.
נגעו בשמים – ועכשיו ידם בכל
על אף ההתקדמות האדירה בטכנולוגיית הסוללות והלוחות הסולאריים, אנחנו רחוקים מהיום שבו פתרונות כאלה ישמשו כאמצעי הנעה עיקרי, או היברידי, במטוסי נושאים. עם זאת, הצלחתם של השוויצרים, נצר לשושלת של מפעילי בלונים פורחים, מהווה השראה לעתיד התעופה ואולי למשק האנרגיה כולו.
בתחום התעופה מקדמת הקרן כמה עשרות פרויקטים – החל מפיתוח אלגוריתמים ולומדות שיאפשרו לטייסים ולחברות התעופה לחסוך בדלק דרך בניית מתקנים למחזור שאריות דלק וחומרים מזהמים וכלה ביצירת שיתופי פעולה בין חברות במטרה למחזר חלקי מטוסים.
אחרי שהוכיחו שתוך עשור הם מסוגלים לגייס מספיק מוחות ומשאבים על מנת להקיף את העולם, הפיכתה של סולאר אימפולס לקרן המקדמת פרויקטים טכנולוגיים למען הסביבה יכולה לעזור לכולנו להרגיש מעט יותר בנוח. בנוסף לפעילותה השוטפת, החלה הקרן לקדם שימוש באנרגיה ירוקה ותחבורה חשמלית כחלק מהיציאה מהמשבר הכלכלי אליו נכנס העולם בעקבות מגפת הקורונה.
האסטרטגיה של הקרן, ליצור מוצר אחד שיהווה פריצת דרך טכנולוגית, גם אם כקונספט, ותוך כדי כך למשוך את תשומת הלב העולמית- מזכירה במידה רבה את האסטרטגיה של טסלה. לא נופתע, אם גם במקרה הזה, הבאז יתורגם לפעילות מסחרית ורווחיות עתידית, אחרי שנות המחקר והפיתוח.
