אם יש נושא שגורם לעיניהם של העובדים בתעשיית התעופה לזרוח ולדמוע, בשמחה או בכעס, הוא מטוסים חשמליים. מדובר בנושא חם למדי והדיון סביבו לוהט, אפילו יצרי – תוך הבנה שמה שלפני שנים בודדות נראה כבלתי ישים בעליל, כבר קיים אל מול עינינו.
בדצמבר 2019, לפני פחות מחצי שנה (אם כי מרגיש שמדובר בעידן אחר, נטול דאגות נגיפיות), בוצעה הטיסה המסחרית הראשונה במטוס חשמלי, מוונקובר אל חצי האי הנורדי – מה שמעיד על כך שכבר מדובר ביותר מסתם גימיק.
בחודשים שחלפו מאז עסקו גורמים רבים בתעשייה ביצירת הסטנדרטים על פיהם יהפכו ציי המטוסים לחשמליים, כאשר סימן שאלה גדול מתנוסס מעל התכנון של הדרך הנכונה לשילוב המטוסים החשמליים בתעשייה הקיימת כבר והפיכתם למציאות העתיד.
תעופה חשמלית – כל הכתבות בסדרה:
התגייסות רב-לאומית נורדית
"חשוב מאד לעבוד ולעשות זאת יחד – אף אחד מאיתנו לא יכול לפתור את זה בכוחות עצמו, אנחנו חייבים לשתף פעולה." אומרת מריה פיסקרויד, שמובילה את הרשת הנורדית לתעופה חשמלית (NEA) ואת יוזמת תעופה נטולת-מאובנים 2045 יחד עם גורמים בתעשייה האווירית. "באזור הנורדי יצרנו שיתוף פעולה בין שדות תעופה, חברות תעופה ויצרני כלים חשמליים על מנת לזהות את הצרכים וסדרי העדיפויות הדרושים ליצירת התשתית לתעופה חשמלית".
הפרויקטים השאפתניים ממומנים על ידי קרן היזמות הנורדית, הפועלת תחת שיתוף פעולה בין-מדינתי בצפון אירופה וזיהתה תחום זה כיעד אסטרטגי למדינות הצפוניות.
אמונתה של פיסקרויד היא שעד שנת 2030 שליש מהתעופה המקומית בשוודיה תהפוך לחשמלית, עם פוטנציאל להפיכה של כל טיסת פנים שניה לחשמלית. "אני מקווה שעד 2040 כל המטוסים לטיסות פנים יהיו חשמליים, הן בשוודיה והן בשאר המדינות הנורדיות".
בחברות התעופה הגדולות, איירבוס ובואינג, כבר מתחילים לדבר על מטוסים היברידיים לטיסות ארוכות טווח עד שנת 2030. דברים דומים נשמעים היום גם מצד רולס-רויס וחברות מנועים נוספות.
בקליפורניה יחשמלו מוניות מעופפות
הרחק במערב מתכננים כבר את הצעדים המסחריים הראשונים של טיסות במטוסים חשמליים וחברת התעופה הקטנה קוואנטום תהיה הראשונה בעולם שתפעיל קו תעופה מסחרי חשמלי בלוס אנג'לס, כבר בשנה הבאה.
רשת "תנועה אווירית עירונית" תוקם בשנה הבאה על ידי קוואנטום באמצעות צי מטוסי eFlyers של חברת Bye Aerospace. החברה תהפוך את המטוסים החשמליים למוניות מעופפות וזולות יחסית שיכולות לקשר בין נמלי התעופה במטרופולין לוס-אנג'לס.
המטוסים החשמליים הקטנים, שפותחו כבר בשנת 2014, נועדו להוות תחליף משתלם כלכלית למטוסי הכשרה הצורכים דלק ויוכלו לאפשר הכשרה זולה יותר לטייסים – שהביקוש להם עשוי לגדול פי חמישה בעשורים הקרובים.
עלות ההפעלה של ה-eFlyers מסתכמת בעשרים ושלושה דולר לשעה, פחות מרבע ממחיר ההפעלה של מטוסים קלים קונבנציונליים. באמצעותם מתכננת קוואנטום להפעיל את הקו הראשון, שיחבר בין נמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס LAX לנמלים הקטנים שבסביבת העיר ויהיה זול יותר מנסיעה במונית.
גם בהוואי חושבים על עתיד התעופה
מערבה משם, בהוואי, החל בסוף השנה שעברה שיתוף פעולה בין חברת התעופה האזורית מוקוללה (Mokulele) וחברת סטארט-אפ המטוסים מקליפורניה אמפייר (Ampaire), שבמסגרתו הן בוחנות מטוס היברידי חדש שמתוכנן להתחיל לפעול בשרשרת האיים.
לחברות חשוב להוכיח כבר עכשיו שהאפשרות לטוס באופן חשמלי בין האיים אפשרית, למרות שלא מתוכננת מכירה של כרטיסים לטיסות הניסוי הצפויות לאורך השנה הנוכחית. למטוסים ההיברידיים טווח טיסה של בערך שלוש מאות קילומטרים, אך משום שהם היברידיים הטייס לא צריך לחשוש במידה והסוללה מתרוקנת באוויר.
"אתה מגלה הרבה הפתעות כשאתה מתחיל להטיס את הדבר הזה באמת" אמר קווין נורטקר, מנכ"ל אמפייר. הוא הוסיף בהודעה לתקשורת שהמטוס הנוכחי צפוי להתחיל לפעול באופן מסחרי לקראת סוף השנה הבאה.
סוכנות החלל בוחנת מטוסים חשמליים
אפילו נאס"א, סוכנות האוויר והחלל האמריקאית פיתחה מטוס חשמלי ניסויי ראשון בשם X-57 Maxwell, המצויד במספר חסר תקדים של ארבעה עשר מנועים.
המטוס החשמלי הראשון שלה הוא גם המטוס הניסויי הראשון זה כמעט עשרים שנה שהסוכנות מפתחת שמופעל על ידי טייס, החלטה לא פשוטה אחרי עשורים של מיקוד במטוסים ללא טייס. מקור ההחלטה הוא במעט הניסיון שיש עם מטוסים חשמליים, שטרם ידוע מה יהיו מגבלותיו בפן התכנוני והטכנולוגי – והושבת טייס מנוסה בתוכו תוכל לאפשר תשומת לב מהירה יותר בנוגע לשיפורים הנדרשים.
על אף שמדובר במטוס ניסויי שלא יגיע לשימוש מסחרי בעתיד, מדובר בצעד משמעותי של הסוכנות בקידום טכנולוגיה בת-קיימא ובזיהוי ההתנהגות (והאתגרים) של מטוסים בעלי הנעה חשמלית. עוד רחוק לדמיין את הרגע, אבל אולי עוד נזכה לראות מעבורות חלל חשמליות בימי חיינו.
ובכל זאת טיסות חשמליות עוד לא ממריאות
הטיסה החשמלית הראשונה המריאה כבר כשהומצאה סוללת הניקל-קדמיום אי שם בשנות השבעים. טיסה זו נמשכה קצת פחות מרבע שעה.
המצאת סוללות הליתיום בשנות השמונים הייתה בשורה גדולה למעודדי התעופה החשמלית בזכות יכולת אגירת האנרגיה הרבה שלה – והולידה פרויקטים שאפתניים כמו Solar Impulse שהוכיחו לכולנו שניתן להישאר באוויר גם בלי סולר בהישג יד. אך נראה שדרושות עוד כמה התפתחויות בעולם הסוללות לפני שנראה מטוסי פלאג-אין.
המחסום הטכנולוגי עדיין משמעותי מדי – הסוללות לא מסוגלות לייצר מספיק דחף כדי להביא אפילו להמראה של מטוס בינוני בלי לגרום לעודף משקל וכך נוצר מעגל איבה: דרושה סוללה גדולה ועוצמתית יותר גורמת לעודף משקל, שמצריך סוללה עוצמתית יותר, שמביאה שוב לעודף משקל וחוזר חלילה.
עוד זה מדבר וזה בא: רק ב-2016 אישרו ברשות התעופה האמריקאית את השימוש במטוסים קלים, עד 19 נוסעים, בעלי מנוע חשמלי. הרישוי הוא מחסום אדיר וסביר שייעברו שנים רבות, בהן נראה פתרונות ומעקפים יצירתיים מצד חברות המטוסים, עד שמטוסים חשמליים יקבלו את חותמת הרשויות האחראיות לכך.
ומתי הטיסות בנתב"ג יהיו חשמליות?
בשורה התחתונה מטוסים חשמליים, או אפילו היברידיים, מהווים בשורה משמעותית לעולם התעופה המסחרית. מחיר התפעול והתחזוקה של מטוסים אלו יהיה נמוך משמעותית ביחס לכלי התעופה הקיימים היום שמתבססים על דלקים מאובנים, הן משום שהמטוסים בדור החדש יצרכו פחות דלק והן משום שיכללו פחות חלקים זזים.
החיסכון הכספי הזה יתגלגל בסופו של דבר אל הנוסעים ועולם שבו התעופה הופכת לחשמלית יאפשר הוזלה משמעותית של מחירי הטיסות (אפילו 25 דולר בממוצע לכרטיס טיסה ליעד קרוב). המשמעות הנוספת היא ששדות תעופה קטנים יותר ופריפריים יותר יוכלו להתחיל ליהנות מטיסות מסחריות אליהם ומהם, כי תפעול זול יוכל להצדיק טיסות קטנות וקרובות עם מיעוט נוסעים.
המעבר לתעופה חשמלית יצמצם את מפגעי הרעש של שדות תעופה ואולי אפילו מסלולי המראה ונחיתה קצרים יותר – ואכן חברות התעופה מהמרות על מטוסים המונעים בסוללות כדור העתיד של הטיסה המסחרית.
