בשנות התשעים החלום על עתיד חשמלי התמקד באותם רכבים פורצי דרך כמו EV1 של ג'נרל מוטורס בעלי מראה עתידני הנגוע במדע הבדיוני של רכבים קטנים ועגלגלים עם עיצוב אווירודינמי. החזון תודלק על רקע מלחמת המפרץ והמאבק על השליטה במאגרי הנפט.
שלושה עשורים מאוחר יותר, רכב הדגל של ג'נרל מוטורס החשמלית היה מפיל את לסתו של כל פעיל סביבתי או פוטוריסט: האמר החשמלי בעל אלף כוחות הסוס, בגלגול הקודם שנוא נפשם הירוקה של פעילי גרינפיס, עוד יתפוס מקום של כבוד (ליד המטען) בערבי גאלה בעמק הסיליקון בעשור הבא.
אחרי ההאמר עומדים בתור הטנדרים החשמליים של שברולט ופורד הוותיקות, יחד עם חברות סטארט-אפ רכב כמו ריביאן ובולינגר שמחליפים את עוצמת מנועי הדיזל למנועים חשמליים בעלי יכולות מרשימות. אין פלא שמאסק בחר לשדרג את התחרות הזו עם הסייברטראק שנראה כשילוב עיצובי בין מקס הזועם ובלייד-ראנר שגורם אפילו להאמר להראות דיסקרטי.
האוטו שלנו גדול וירוק / "הרכב הפופולרי ביותר עד כה"
מאחורי התחרות המתלהטת בתעשיית התחבורה סביב הטנדר החשמלי שיגרור את שאר הטנדרים בתחרות משיכה ניצב הקו הבא של דגמים חשמליים, שעשויים להיות אלו שיכריעו את השוק ומפותחים כעת במרץ בכל חברה שיכולה להרשות לעצמה.
טסלה, אאודי, יגואר, מרצדס, ב.מ.וו. וקדילאק משיקות כולן SUV יוקרתיים, עם ביצועים מעולים ומרחב פנימי עצום שמתאים למשפחות. לפי מאסק, מודל Y של טסלה צפוי להיות "הרכב הפופולרי ביותר עד כה" – וזאת אחרי ההצלחה הבלתי נתפסת כמעט עם מודל 3. באירופה פולקסווגן כבר מייצרת את ה-ID.4, ה-SUV שצפוי להגיע לאמריקה כבר בשנה הבא ויכניס תחרות משמעותית לשוק.
גם בחברות הפחות "יוקרתיות" כמו פורד, טויוטה, יונדאי וקיה מנתבים מחדש את המשאבים מייצור של רכבים קטנים ורכבי סטיישן חשמליים לכיוון רכבי פנאי-שטח חשמליים, כמו המוסטאנג מאך-E החשמלי לו אנו מצפים בכיליון עיניים.
ביחס ליכולות שמציעים ויציעו לנו רכבי השטח הללו, קשה לבחור ברנו זואי או במיני קופר החשמלית שמציעות בין 250 ל-300 ק"מ של נסיעה בחלל די צפוף. במיוחד אם אתם אמריקאים.
"הרכב הלא יעיל הוא גם המבוקש ביותר" / "If you can't beat ’em, join ’em"
ר.ג'. סקרינג' הקים את ריביאן לפני יותר מעשור אחרי סיום הדוקטורט בהנדסה מ-MIT היוקרתית ומהר מאד הבין שהכסף האמיתי יהיה בפיתוח הטנדר R1T ורכב השטח R1S החשמליים וזנח את רעיונותיו המקוריים לרכב ספורט דו-מושבי חשמלי.
כבר ב-2010 היה ברור שרכבי הפנאי-שטח הגיעו לסוג של שליטה עולמית וסקרינג' הבין את מה שיבינו כלל חברות הרכב החשמלי במהלך העשור העוקב – "אם אתה לא יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם".
בראיון לניו-יורק טיימס הוא משתף בהבנתו שרוב האוכלוסייה לא תוותר מרצון על הרכב המשפחתי בעל הנעת 4X4 רק בגלל שינויי האקלים – "זה שגוי להגיד לאנשים לעבור לנסיעה ברכבים קטנטנים, לגרום להם להחליף את רכבם לרכב ממחלקת ייצור שונה – זו בקשה קשה".
סקרינג', כמו מאסק, הוא יזם שאפתן שרוצה לראות את העולם משתנה סביבו לטובה, מאמין שכולנו צריכים לזנוח את הדלקים המאובנים ולעבור לחשמל המגיע ממקורות בני-קיימא מתחדשים, בפרט בתחבורה. בעיניו, בהשקעה ברכבי שטח וטנדרים חשמליים יש אפילו יותר מזה.
הוא מהדהד את ההיגיון שמובן לרבים מאיתנו ובתעשייה כבר זמן רב: החיסכון באנרגיה ובזיהום שיושג באמצעות חשמול הרכבים זוללי הדלק הללו – שבמקרה גם הפכו לפופולריים ביותר – יהיה אקספוננציאלית גדול יותר מאשר הרווח שיושג עם כל סקטור אחר בשוק הרכב.
"הרכבים בעלי היעילות הנמוכה ביותר שמיוצרים הם גם המבוקשים ביותר" הוא אומר בתוכחה.
המרדף אחר מחיר אטרקטיבי נמשך
טנדרים ורכבי SUV הם הפרות החולבות של דטרויט כבר עשרות שנים וחלקם במכירות הוא עיקר הרווח עבור כל חברת רכב גדולה, כולל חברות לא צפויות כמו פורשה, בנטלי או למבורגיני. אך כשאלו מיוצרים כרכבים חשמליים, המחיר שמייצרות סוללות הענק הדרושות כמעט ומשמידות את הביקוש.
בתחרות מול דלקים מאובנים, רכבים חשמליים עדיין מפסידים בשל העלות הגבוהה של סוללות שגורמת למחיריהם להאמיר. אפילו שעלויות אלו הצטמצמו משמעותית בשנים האחרונות ושיותר קל לספוג אותן בתוך SUV שעולה חמישים אלף דולר (או טנדר שעולה מאה אלף), קשה להסתיר את המחיר הגבוה של סוללות הליתיום.
מסיבה זו מדווחים חדשות לבקרים מאמציהן של כלל חברות הרכב להקים פלטפורמות יעילות אנרגטית וכלכלית עליהן יוכלו להקים דגמים רבים ומביאים לשיתופים פעולה חוצי יבשות בין חברות רכב וטכנולוגיה כמו ג'נרל מוטורס ו-LG Chem שמשקיעות 2.3 מיליארד דולר בהקמת פלטפורמה שתוכל לתמוך בעשרים דגמים שמתוכננים לשלוש השנים הקרובות וליצור תחרות מול מנועי הדיזל והבנזין.
האם הביקוש יתאים להיצע?
החלום של יצרניות הרכב הוא רכב חשמלי שמחירו יהיה נמוך מספיק כך שיתחרה במחירם של רכבים מקבילים המונעים בדלקים מאובנים, אך מספיק גבוה על מנת להביא לרווח עבור החברה.
הדרך לשם עוברת, בראש ובראשונה, בהקמת הדור הראשון של רכבים גדולים (טנדר ורכבי פנאי-שטח) חשמליים כך שיהיו יותר מאשר גימיק. הצלחה בייצור ובמכירה של רכבים אלו עשויה לקבוע את הכיוון אליו תלך כלל תעשיית הרכב בעשור הקרוב, כמו גם להפוך את החברה שתבצע ניווט זה נכון לשליטה העולמית בתחבורה החשמלית.
מכאן כל שנותר הוא לפנות לשאלה האחרונה אך אולי החשובה ביותר בדיון על טנדרים חשמליים באמריקה: האם הצרכנים האמריקאים, בפרט חובבי הטנדרים – שאינם ידועים באכפתיות גדולה בנוגע ליעילות אנרגטית – באמת מוכנים לבצע את המעבר לעתיד חשמלי, למרות שהדלק זול ונמצא בשפע?
