למבורגיני? חשמלית? למרות שהיה ברור שזו לא שאלה של אם אלא שאלה של מתי, וכבר בשנת 2019 שמענו כל מיני קולות מצד יצרנית רכבי העל האיטלקית שהם עובדים על אקזוטית חשמלית, צריך לקחת רגע כדי לעכל את זה. כשחושבים על למבורגיני חושבים על מנועי V10 או V12 שמשחררים את נהמתם המענגת דרך מערכות פליטה שהן בעצמן עולות כמו איזה רכב קטן – ופחות על מנועים חשמליים שקטים – מי שקונה למבורגיני (או כל מכונית על אחרת) הוא או היא הם בדרך כלל לא טיפוסים ש"נחבאים אל הכלים".
המנוע והסאונד חשובים אבל הם לא הדבר היחיד שמעניין את מי שקונה מכונית שבמרכז מכסה המנוע שלה מוטבע הלוגו המוכר עם השור המוזהב – אגב, פרוצ'יו למבורגיני, בחר בשור כי הוא ראה בו חיה עוצמתית ונחושה – ההשראה שהובילה אותו ליצור את אחד ממותגי הרכב הנחשקים בעולם. סתם אנקדוטה מעניינת למי שלא הכיר.
למבורגיני קונים בגלל העיצוב, נחשקות המותג, החומרים האיכותיים וגם הביצועים – שניהם, כפי שנוכחנו לגלות במקרה של הדודג' צ'ארג'ר והיונדאי איוניק 5 N למשל, ממשיכים להתקיים גם בעידן התחבורה החשמלית – אז אפשר לשחרר, כן?
ובעיקר בעיקר בעיקר – למבורגיני היא סמל סטטוס, סימן להצלחה (כלכלית) אם תרצו – לא מעט בני אדם שואפים כדי שתהיה להם למבורגיני בגראז', כדי להגיד – יש לי למבורגיני בגראז'! וזה לא רע, פשוט יש לא מעט רכבים אחרים שהיינו מעדיפים לבלות בהם בפקקים בדרך למשרד.
ואם כבר מדברים על שימושיות אז צריך לומר – הלנזאדור הוא לא למבורגיני קלאסי, לא מדובר במכונית מרוץ שעשתה את דרכה לכביש הציבורי, אלא במכונית GT מוגבהת – כן כן, מתחת לכל השופוני, הלנזאדור הוא בעצם קרוסאובר. עם הצגתו של האורוס ב-2018, 20 שנה בדיוק אחרי שמותג העל האיטלקי נרכש במחיר משוער של כ-111 מיליון דולר על ידי קבוצת פולקסווגן, אפשר לומר כי נפל דבר, שינוי מגמה, למבורגיני נכנסה לסגמנט חדש.
ואם למבורגיני יכולה לייצר רכב "משפחתי", אז למה שלא יהיה לה גם חשמלי?
קשה מאד לפספס את הדימיון הקרוב שבין האורוס הלא חשמלי לבין הלנזאדור, וכאן יש נקודה מעניינת ששווה להתעכב עליה לרגע – גם למבורגיני וגם לוטוס, יצרנית רכבי-על אקזוטיים נוספת, בחרו להציג את הרכבים החשמליים הראשונים שלהן דווקא בדגמי פנאי ולא בדגמי ספורט קיצוניים. מצד אחד התאמה לעידן התחבורה החדשה ופנייה לקהלים חדשים, ומהצד השני שמירה על המורשת. ובניגוד למותגי יוקרה למשל כמו מרצדס, שהכריזה שתייצר רק מכוניות חשמליות בעתיד, לא שמענו אף יצרנית רכבי-על אקזוטיים שמתבטאת בצורה הזו.
למבורגיני לנזאדור
הלנזאדור הוא רכב חשמלי בתצורת גראן-טוריזמו, קרוסאובר-על אם תרצו ולמעט האלטרה של לוטוס, אין עוד רכב חשמלי שדומה לו. גם בלמבורגיני מגדירים את הלנזאדור כמשהו חדש לגמרי, רכב אולטרה-ג'יטי.
הלדנזור לא אמור להגיע לייצור לפני שנת 2028 – כך שיש ללמבורגיני לא מעט זמן לעשות שינויים ולהוסיף תוספות כך שייתכן שהמפרט שנקבל בסופו של דבר יהיה שונה ממה שמוצג היום – ויש סיכוי גם שלא. נכון להיום, הלנזאדור מקבל שני מנועים חשמליים, שמפיקים הספק מקסימלי של מגהוואט או 1000 קילוואט אם תרצו (1341 כוחות סוס). רכב האולטרא ג'יטי החשמלי מצויד במערכת חכמה לניהול חלוקת המומנט בין שני הצירים ובין הגלגלים בהתאם לתנאי הכביש והנסיעה. בלמבוריגיני לא מדברים על טווח אבל מבטיחים שמדובר בדור חדש של סוללות שמבטיח טווח נסיעה גדול ביחס לביצועים.
עבורנו, חשמול אינו אומר הגבלה, אלא הזדמנות חכמה לפתח יותר ביצועים ויכולת נהיגה
בלמבורגיני מתייחסים ללנזאדור כהזדמנות, ולא כמוצר שפוגע ביוקרת המותג, ושמים את הדגש על הרחבת ודיוק יכולת השליטה במכונית בעזרת מערכות סופר מתקדמות, ומתייחסים לנהג כאל טייס קרב ואל מושב הנהג כאל תא טייס.
בין הטכנולוגיות המתקדמות שיוטמעו בלנזאדור ניתן למצוא את מערכת ה-LDVI, מערכת חיישנים שאוספים מידע על מצב הנסיעה ומאפשרים לנהג לשנות את התנהגות הרכב בהתאם. מערכת ה-ALA שמאפשרת שליטה על האירודינמיות של הרכב כדי למקסם את הביצועים ואת טווח הנסיעה, שנלקחה מגרסאות הקצה של האוונדטור וההורקאן, מערכת מתלים אקטיבית, חלוקה חכמה של המומנט, שליטה על מהירות הסיבוב של הגלגל בהתאם לכיוון הכביש ועוד.
העיצוב החיצוני, מלבד זה שהוא לוקח קו ספורטיבי-קיצוני, משלב גם אלמנטים מדגמי מופת מכל אורך ההיסטוריה של למבורגיני, כמו המורצ'ליאגו והקונטאש – בעיצוב הפנימי ניתן בהחלט לזהות השראה שלקוחה מעולם התעופה והחלל – עם שימוש בחומרים ממוחזרים וקלים כמו קרבון, וחלקים המודפסים בתלת מימד.
כאמור, הלמבוריגיני לנזאדור הוא רכב שצפוי להגיע לייצור במפעל בבולנה רק בעוד כ-4 שנים, ולכן מרבית המידע שיש עליו הוא יותר כוללני מאשר מפורט. אבל תמיד טוב שיש על מה לחלום, לא?
