אחרי שחבילת סיוע להתמודדות עם המגיפה בשווי של 1.9 טריליון דולר הועברה בקונגרס בחודש שעבר, הנשיא המבוגר והנמרץ של ארה״ב כבר חשף את התכנית העצומה הבאה שלו – השקעה של 2.3 טריליון דולר שנועדו להתמודדות עם משבר האקלים והשפעותיו על התשתיות של אמריקה.
מתוך הסכום האסטרונומי הזה, כ-174 מיליארד דולר נועדו לשכנע את האמריקאים מה שאנחנו כבר יודעים – שהבחירה ברכב חשמלי היא טובה יותר לכולם, וחיונית להפחתת פליטות גזי החממה שלנו. אך יכול להיות שהסכום הזה לא מספיק כדי לחשמל את אמריקה.
למרות שהיקף התוכנית של ביידן מרשים, ככל הנראה חסר בה הסעיף החשוב ביותר במעבר לתחבורה המבוססת על אנרגיות מתחדשות: תאריך יעד לאיסור מכירה של רכבים המונעים בדלקים מאובנים.
יכול לעניין אותך:
- המהפך של אמריקה: זוללת הדלק שמתאהבת ברכב החשמלי
- מצטרפת למהפכה: בריטניה אוסרת מכירת רכבים מונעים בדלק
- טסלה השיקה את הסופרצ׳ארגרים הראשונים בישראל בקניון עזריאלי
למרות העדר האיסור, התכנית הפדרלית מתכננת להפחית משמעותית את פליטת גזי החממה של הכלכלה הגדולה בעולם ורואה את התחבורה רק כחלק מתוך שינויים נרחבים אחרים.
העדר בעמדות טעינה וביקוש נמוך לרכבים- ביצה ותרנגולת
על אף צמיחה אדירה בשנים האחרונות, הרכבים החשמליים הם עדיין מוצר נישתי למדי (לפחות בכל מקום שאינו צפון אירופה) והם מהווים רק שני אחוזים משוק הרכבים החדשים, וכאחוז אחד בלבד מכלל הרכבים הקלים הנוסעים בכבישי העולם.
הביקוש לרכבים חשמליים מתקשה להתרומם כפי שהיינו רוצים, בעיקר משום שמחיר הרכישה שלהם גבוה משל רכבי הבעירה הפנימית (למרות שבהסתכלות ארוכת טווח הם עדיפים כלכלית), מה שמרתיע רבים מלרכוש אותם.
בעיה נוספת, שקיימת יותר במדינות גדולות כמו ארה״ב, סין או אירופה, היא של היצע המטענים ותשתית הטעינה, שכמו גלגל קסמים מונעת את האימוץ של רכבים חשמליים, שהעדר נוכחותם מונעת הקמת עמדות טעינה וחוזר חלילה.
ביידן מבקש כעת להתמודד עם האתגרים האלו, באמצעות מהלכים פדרליים נרחבים. הוא מתכנן להפחית עוד את המחיר של רכבים חשמליים באמצעות הטבות מס ותמריצים ליחידים, לעסקים ולגופים ממשלתיים.
כדי להתמודד עם בעיית הביצה והתרנגולת של המטענים והרכבים, הוא מציע לבנות חצי מיליון עמדות טעינה ציבוריות עד סוף העשור ולהעלים את חרדת הטווח. כמו כן, התכנית הפדרלית תנסה להזריק מרץ ותחושת פטריוטיות בחברות הרכב המקומיות, ולגרום להן לבנות את רכביהן ולייצר סוללות בשטח המדינה.
תשלום ראשוני עבור עתיד התחבורה
בערך רבע מחבילת הסיוע – 620 מיליארד דולר – מיועדים לתחבורה ולתשתיות הקשורות בה. הרכבים החשמליים, שזוכים לרבע מהתקציב המיועד לתחבורה, יהיו המרוויחים הגדולים מהתכנית, אך פרט לקידום שלהם מתכנן הממשל הפדרלי גם התאמה של הכבישים המהירים והגשרים על מנת שיעמדו באתגר האקלימי הנכון לאמריקה, בעלות של 115 מיליארד דולר.
כמו כן, כשמונים מיליארד דולר מכוונים להשקעה בתחבורה ציבורית, סכום דומה ברכבות, וכארבעים וחמישה מיליארד בשדות תעופה ובבטיחות בדרכים. בהקשר הזה, חסרה ההתייחסות לתחבורה ציבורית המבוססת על חשמל או על קידום דלקים נקיים בתעופה ובשיט – מה שמפריע לנו להתלהב בלב שלם.
לפי ג׳ואל לווין, המנכ״ל של אחת מקבוצות הלובי החזקות עבור רכבים חשמליים, Plug In America, על מנת להבין את משמעות ההשקעה שמציע הנשיא, ״יש להעריך את גודל האתגר. ההשקעה הפדרלית נועדה למעשה להפעיל את היכולות האנושיות והפיסקליות (הכלכליות) להן אנו זקוקים, אך זהו רק חלק מהמחיר האמיתי של המעבר הזה. זהו רק תשלום ראשוני עבור עתיד התחבורה״.
חברות הרכב משתפות פעולה ופונות לנשיא ביחד
חברות הרכב לא מפספסות את הכתובת על הקיר ורבות, כולל ג׳נרל מוטורס, פורד ופולקסווגן כבר פרסמו הבטחות גדולות עבור רכבים חשמליים באמריקה, שם הולכת ומתעצבת התחרות הגדולה של עולם הרכב. אך גם החברות העצומות הללו מודות היום כי בלי תמיכה ממשלתית הן יתקשו לעזור לאמריקאים לשנות את הגישה כלפי הרכבים.
״השינוי הזה גדול יותר מאשר מדיניות אחת, משרד ממשלתי או סקטור עסקי יחיד״ נכתב במכתב המשותף ליצרנים, ספקים ועובדים בתעשיית הרכב שנשלח לנשיא בחודש שעבר. ״הוא ידרוש גישה הוליסטית ממושכת עם מגוון מהלכי חקיקה ורגולציה המבוססים על המציאות הכלכלית, החברתית, התרבותית והסביבתית שלנו.״
תעשיית הרכב ביקשה, בגדול, עוד מענקים ותמריצים שיעזרו לקדם את המחקר, הפיתוח והייצור הקשורים בהפיכת ציי הרכב של אמריקה לחשמליים. כמו כן, למכתב צורף קול קורא על ידי הנהלת איגוד עובדי הרכב להקמה של תכנית הכשרה לעובדים ותמיכה פדרלית בהפקה של המשאבים הנחוצים לרכבים חשמליים.
כפי שאנחנו יודעים, המרכיב העיקרי במחיר הרכב החשמלי הוא הסוללה – וללא קידום נמרץ של טכנולוגיות שיוזילו את הפקת החומרים, ייצור הסוללות ודחיסת האנרגיה בתוכן, לא יצליחו הרכבים החשמליים להתחרות במחיר הייצור הנמוך של רכבי בנזין ודיזל.
במקביל, העדר תשתית טעינה נרחבת מספיק (יש פי 2.5 יותר תחנות דלק מתחנות טעינה באמריקה) היא גורם מגביל נוסף עמו יש להתמודד במהירות. ההקמה של חצי מיליון עמדות תוך עשור יכולה להפוך את עולם התחבורה החשמלי לנגיש בדיוק במידה הדרושה כדי לשכנע את הנהג הממוצע לבחון את הרכב החשמלי ולאמץ אותו, זאת בנוסף להתפתחות הטבעית הצפויה בשוק.
עדיין, חשוב לזכור שגם עם תשתית הטעינה הטובה ביותר ועם מחירי רכבים נמוכים, המעבר לחשמל (בכל רחבי העולם) עשוי לקחת עשורים. אורך החיים הממוצע של רכב בנזין היום הוא 12 שנים, וכדי לגרום לנו לעזוב את הרכב כשהוא עוד צעיר ובריא צריך לעשות יותר מאשר לשים שקע ברחוב.
