fbpx

האם הודו תהפוך לשוק הרכב החשמלי הגדול בעולם?


מחירי הדלק בהודו הם מהגבוהים בעולם לעומת כח הקנייה המקומי ובדלהי עובדים במרץ על תחבורה חשמלית כדי לטהר את האוויר, להקל על הכיס ולחזק את המעמד הדיפלומטי של המדינה. הבטחת הבחירות של רה"מ מודי, הספקת חשמל לכל כפר בהודו, יכולה להניע את מהפכת הרכב החשמלי הגדולה בעולם.

תעשיית הרכב בהודו חווה כעת את אחד המשברים הגדולים בשני העשורים האחרונים. לחץ וחרדה מול גידולי מכירות שהולכים ומאטים מקשים על ענקיות הרכב במדינה, כאשר מנגד מועלות הצעות חוק בנוגע לקידום תחבורה חשמלית בתת-היבשת הענקית שיכולה להפוך לשוק הרכב החשמלי הגדול בעולם.

הצעת חוק נוכחית של מפלגת השלטון רוצה להביא להחלפה מלאה להנעה חשמלית של רכבים תלת-גלגליים (בעיקר האוטו-ריקשה) עד 2023, ורכבים דו-גלגליים (עד 150 סמ"ק) עד שנת 2025- מדובר במיליוני רכבים חשמליים עם סוללה קטנה יחסית, של כ-4kWh, שאמורים לצאת לשיווק כבר בשנים הקרובות.

בדלהי מנסים לטהר את האוויר

בבירת המדינה כבר מתחילים לתכנן את עתיד האוויר בעיר – שאמור להיות נקי בהרבה מכפי שהוא כיום. בעיר עם האוויר המזוהם על פני הפלנטה, על פי דו"ח של גרינפיס ו-IQ AirVisual מהשנה האחרונה, חולמים על תחבורה נקיה וירוקה אשר שמה את האנשים במרכז התכנון.

על מנת להגשים חלום זה, העיר צריכה לקלוט בשנה הבאה לא פחות מ-35,000 רכבים חשמליים פרטיים וציבוריים, ולהקים מאות תחנות טעינה ציבוריות. במטרה לתמוך בשיפור איכות האוויר בדלהי, הממשלה מתכננת להגיע לכך שרבע מכלל הרכבים החדשים בעיר יהיו חשמליים (BEV) עד שנת 2023. יעד שאפתני לכל הדעות שמזכיר את היעדים של מדינות מערב אירופה.

בעיר עם למעלה מעשרה מיליון רכבים רשומים (השיא במדינה), שמוסיפה כל יום עוד 2,000 כלי רכב חדשים לתחומה, הפחתת זיהום מכלי רכב הופך ליעד מרכזי בעל חשיבות עליונה, כך על פי דו"חות ממשלתיים.

כצעד ראשון, נרכשו כ-1,000 אוטובוסים חשמליים חדשים שעומדים להיכנס לשימוש. לפי מסמך המדיניות שעוד טרם הפך לרשמי, כ-50% מהתחבורה הציבורית תהיה חשמלית לחלוטין עד שנת 2023- יעד שאפתני יותר מזה הישראלי.

האינטרס הפוליטי ההודי הוא דווקא חשמלי

הודו, על אף הגודל העצום שלה, היא מדינה שיש לה תלות כמעט מוחלטת בנפט ובדלק זר. נכון להיום, כ-84% מאספקת הנפט ההודית תלויה בייבוא- מה שמביא למחירי דלק גבוהים מאוד: מחיר ליטר דלק במומבאי עומד היום על כ-4 שקל לליטר, קרוב למחיר הישראלי. זאת, בזמן שהשכר החודשי הממוצע לנפש במדינה הוא כ-500 שקל- מה שהופך את הדלק למוצר יקר במיוחד ביחס לכח הקנייה המקומי.

גם מבחינה פוליטית תלות הדלק בעייתית מאוד להודו ועולה לה ב'נקודות' בזירה הבין-לאומית שכן שהיא תלויה בערב הסעודית ובעיראק כספקיות הנפט העיקריות שלה (ובעידן שלפני הסנקציות- גם איראן).

על כן, הפחתת צריכה הדלק ושיפור התלות הן גם צורך פוליטי ובטחוני חשוב של המדינה ששמה לעצמה למטרה להפחית ב-10% את התלות בנפט זר.

השוק החשמלי מחכה לקידום ממשלתי

ככל הנראה, יידרשו שנים עד שהשוק והתשתיות הדרושות לקידום רכבים חשמליים בהודו יצליחו להגיע לנפחים שיאיימו על השליטה של הרכבים המונעים בדלק. כעת, אפילו סוללות – המרכיב המרכזי ברכבים חשמליים – אינן מיוצרות באופן מלא בהודו.

כל העיניים נשואות כעת לממשלה בתקווה שתקדם את הרכב החשמלי – על ידי הפיכתו לבר השגה. עם מס ייבוא גבוה מאד, הממשלה מאז ומעולם דחפה לשוק רכב מקומי בהודו, וככל הנראה זוהי אחת הסיבות המרכזיות לכך שהיצרניות המובילות של הרכב החשמלי עוד לא פרצו למדינה העצומה.

הממשלה בינתיים מתקדמת בצעדים קטנים, עם הקלה של 7% במכס על רכבים חשמליים ביחס לרכבים מונעי דלק. בנוסף, רישום רכבים אלו הפך לאחרונה לחינמי, והוכנסו הטבות מס עבור ייצור טכנולוגיית סוללות במדינה.

הייבוא יקר ומשאיר את השחקניות הגדולות בחוץ

חברות בינלאומיות רבות עם בסיס כלכלי רחב הראו התעניינות בהכנסת רכבים חשמליים להודו – ביניהן ניתן למנות את טסלה, אאודי, ניסאן וטויוטה. אבל, כולן ירדו מהרעיון, לפחות לבינתיים, לאור המכס האסטרונומי על רכבים במדינה.

אילון מאסק, מייסד טסלה, כבר צייץ בעבר בטוויטר בנושא: "נאמר לי שמס הייבוא גבוה בצורה לא הגיונית (עד 100%), אפילו עבור רכבים חשמליים. בצורה כזו רכבי החברה אינם ברי השגה". טסלה, כך על פי דיווחים שונים, ממתינה להזדמנות להיכנס לשוק ההודי כבר מ-2014.

טסלה כבר הביעה בעבר רצון להקים מפעל לסוללות בהודו, בשיתוף עם החברה הסינית Contemporary Amperex Technology. זה עשוי להיות השלב הראשון בכניסת החברה למדינה.

מי כן מכניס רכבים חשמליים להודו?

בחודש יולי האחרון, יונדאי השיקה את קונה, ה-SUV החשמלי שלה. אחד מהמאפיינים שהופכים אותו לאטרקטיבי במיוחד הוא טווח מרשים של 452 ק"מ עבור כל טעינה. עד כה, הרכב קיבל רק 250 הזמנות, מספר לא מעודד במיוחד, אך עוד מוקדם להכריז על הצלחה או כישלון בתחום. 

בחודש הקרוב, אאודי ו-MG motors Indian ישחררו את רכבי האי-טרון ו-eZs שלהם לשוק ההודי, בהתאמה.

הכניסה של רכבים חשמליים להודו מעלה את השאלה המתבקשת בדבר תשתית הטענה. המצב הנוכחי רחוק מלהיות חלומו של נהג הרכב האקולוגי, אך הממשלה מראה נכונות לקדם את התחום ולהקים תחנות טעינה ברחבי המדינה.

בשילוב עם חברות אנרגיה מקומיות רבות, הממשלה מתכננת להקים תחנות טעינה בכל ערי הבירה של המחוזות השונים, סביב תחנות רכבת וביישובים מבודדים.

אולי הדרך הנכונה היא להתחיל דווקא בכפרים?

דרך אחרת ומעניינת לשנות את מצב התחבורה החשמלית בהודו היא להתחיל דווקא בכפרים. שם רוב האנשים יכולים לחנות את רכביהם ליד הבית ולא במגרשי חניה – מה שיאפשר להטעין את הרכב בנוחות יחסית לתושבי הערים הצפופות לעייפה של הודו.

כמו כן, הטענת רכבים דו- ותלת-גלגליים היא בכל מקרה קלה ומהירה יותר מאשר הטענת מכוניות, אוטובוסים ורכבים מסחריים. לרבים מרכבים אלו סוללות נשלפות שניתן להטעין גם בבית, וניתן להחזיק סט חלופי למקרה הצורך – דבר שהיצרנים כבר מספקים בימים אלו.

הודו גם יכולה להשתמש בניסיון של מדינות אחרות בדבר יעילות אנרגטית – כפי שמדגימה כעת יפן. מהנדסים יפנים עובדים כעת במרץ על חיבורים בין רשת החשמל לבין תחנות ההטענה לרכבים שיאפשרו ליצור תחנות כוח שכונתיות. כך אלו יוכלו להאיר את בתי המדינה במקרים של אסונות טבע או הפסקות חשמל.

הודו עוברת בשנים האחרונות שדרוג תשתיות משמעותי, ובזכות תכנית שאפתנית של ממשלת מודי כפרים שלמים זוכים להתחבר לחשמל לראשונה בהיסטוריה. דווקא בכפרים אלו, השימוש ברכבים חשמליים יכול להוות מקור תמיכה משמעותי בהקמת תשתית אנרגיה בריאה ונכונה יותר. 

תגיות

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
Close