בשנה האחרונה, עם התגברות הלחץ הציבורי ברחבי העולם לקשור בין ההתאוששות מהמגפה ובין מעבר לאנרגיות מתחדשות והתמודדות עם משבר האקלים, נחשפנו לתוכניות שאפתניות ביחס לעשור הקרוב ולהפיכתו לנקי יותר.
על מנת לעמוד ביעדים של הסכם פריז (לכל הפחות) ולהגביל את התחממות כדור הארץ למידה איתה אנחנו (אולי) מסוגלים להתמודד, דרוש צמצום משמעותי בפליטות גזי החממה תוך עשור ואיפוס מוחלט עד אמצע המאה. כדי לחתוך בחצי ואף יותר את כמות גזי החממה שאנו פולטים לאוויר, דרוש שינוי בדרך בה אנו מפיקים חשמל ובתחבורה המשמשת אותנו ביומיום.
בישראל, התחבורה מהווה מקור לכחמישית מכל גזי החממה שנפלטים. היום, עם המעבר לשימוש בגז במקום פחם להפקת חשמל, כנראה שחלקן היחסי של פליטות מזהמים מתחבורה גדל. מסיבה זו – מעבר מאסיבי לרכבים המבוססים על חשמל יכול לצמצם משמעותית את זיהום האוויר בישראל.
בשנת 2018 הכריז שר האנרגיה שטייניץ על איסור ייבוא רכבי בנזין ודיזל החל משנת 2030. יעד שאפתני לכל הדעות. האם כיצד המשק הישראלי יצליח לבצע את השינוי?
חיסכון של ארבעה מיליארד ש״ח בשנה
בשנה שעברה פורסם מסמך המדיניות של משרד האנרגיה בנוגע ליעדי האנרגיה של ישראל לתחילת העשור הבא. בין היתר מפורטת תכנית המשרד למעבר לתחבורה בהנעה חלופית – חשמל וגז.
על פי התכנית, בעוד שנתיים מכירות הרכבים החשמליים יהוו חמישה אחוזים מכלל מכירות הרכב, באמצע העשור הם יעמדו על 23 אחוזים ועד 2030 ימכרו בישראל רק רכבים חשמליים. בזכות המעבר של צי הרכבים בישראל עשויים להיחסך בערך שלושים מיליארד שקל, בעיקר בשל החיסכון בעלויות דלק.
הרכבים החשמליים ייחסכו למשק הישראלי כשלושה וחצי מיליארד שקלים בכל שנה, כשמעבר של רכבים כבדים ומשאיות להנעה בגז או בחשמל יוסיף חיסכון של עוד שש מאות מיליון שקלים בכל שנה. התועלת הסביבתית המצטברת נאמדת גם היא בהון עתק – יותר משבעה וחצי מיליארד שקלים ייחסכו בהתמודדות עם המחיר של פליטות גזי החממה שלנו.
מאז שפורסם מסמך המדיניות גם שודרגו יעדי האנרגיה של ישראל לסוף העשור מ-17 ל-30 אחוזים של אנרגיה מתחדשת. על אף שרבים חושבים כי מדובר ביעד שאינו מספיק, במידה והתכנית תיושם במלואה מדובר בחיסכון גדול יותר מכפי שפורט כאן. על פניו מתכננת ישראל לעשות שינוי עצום שעוקף הרבה מדינות מובילות בתחום, אבל לא ברור כמה מתכוונים ליישם את ההחלטות הללו.
דעה פופלארית בקרב הסקפטיים מתבססת על הכנסות הענק ממיסוי הדלק: 19.1 מיליארד שקלים, מקור הכנסה שספק אם המדינה תוותר עליו בלי תמורה ברורה בצד השני של המשוואה.
יצרניות הרכב באירופה: ישראל לא עושה מספיק
מאז ההכרזה לפני כשנתיים ולמרות מסמכי המדיניות, עוד לא ברור כמה הממשלה באמת משקיעה בהשגת היעד, במיוחד עם לובי חזק של חברות הדלק והגז בישראל. בינתיים אנחנו עדים למספר מצומצם יחסית של דגמים חשמליים שמיובאים לכאן ואף נדמה שהתחרות העולמית בביצועים חשמליים פוסחת על השוק הישראלי.
לא רק זאת, ארגון הגג של יצרני הרכב בשוק האירופי, ה-ACEA, כבר פנה לרגולטורים ולאיגוד יבואני הרכב בישראל בביקורת חריגה בחריפותה על מצב שוק הרכב בה והיערכות המדינה למעבר לתחבורה חשמלית.
בארגון מתחו ביקורת כמעט על כל חלקי המשק הנוגעים למעבר לחשמל וציינו את המחסור בעמדות טעינה, את בעיות המיסוי הקיימות, הסירוב לאפשר הטבות לרוכשי רכבים חשמליים ומחיר הקניה היקר.
הארגון ממליץ למדינה להוזיל את מחיר הרכב החשמלי לצרכן הישראלי ולהעניק הטבות משמעותיות לבעלי רכב חשמלי בדומה לאירופה, שכוללות הגבלה של כניסת רכבים לא חשמליים לערים, הטבות רכישה והשקעות בתשתית.
ה-ACEA הוא הארגון החשוב והמשפיע ביותר בתעשיית הרכב העולמית וכולל בתוכו חברות ענק כמו פיאט-קרייזלר, PSA, וולוו, טויוטה, רנו, ניסאן ואחרות. הפניה של הארגון לשחקני המפתח בשוק הרכב הישראלי היא ראשונה מסוגה, כך שעצם הפניה ובפרט ההמלצות המצורפות רק מחדדות עד כמה הנושא חשוב וחיוני עבור ההצלחה של ישראל לעמוד בקצב בו העולם צפוי להשתנות.
חצי הכוס המלאה: האוטובוסים יתחשמלו ממש בקרוב
חצי הכוס המלאה היא התכנית של משרד התחבורה להפוך את התחבורה הציבורית לחשמלית לחלוטין עד שנת 2035, עם צעדים שיחלו כבר בשנה הקרובה. עד שנת 2025 רק חמישית מהאוטובוסים שיירכשו צפויים להיות מונעים בדיזל והחל מאמצע העשור משרד התחבורה יאפשר קניה רק של אוטובוסים חשמליים.
במקביל לרכישה של אוטובוסים חשמליים והפחתה של החזר המס על רכישות סולר, יוצאו האוטובוסים המזהמים משימוש. כמו כן, כבר בשנתיים הקרובות צפוי מחיר הקניה והתפעול של אוטובוסים חשמליים להשתוות לזה של אוטובוסים מונעים בדיזל, כך שהצורך בסבסוד עשוי להתייתר.
על פי התכנית ובהנחה שב-2030 משק האנרגיה יתבסס על גז בשיעור של 70% ואנרגיות מתחדשות בשיעור של 30% כך שתקטן פליטות גזי החממה הנובעת מפעילות האוטובוסים ב-75%. על פי הערכות, החיסכון בעלות ההתמודדות עם זיהום האוויר עומד על 110 עד 140 אלף שקל בשנה לכל אוטובוס שהופך מדיזל לחשמלי.
פחות דיבורים ויותר מעשים
לישראל יש את הנתונים שמאפשרים אימוץ מהיר וכולל של אנרגיה מתחדשת תוך זמן קצר, שיחד עם קידום מאסיבי של תחבורה חשמלית תאפשר לה לעמוד הן ביעדים של הסכם פריז והן ביעדים שהציבה לעצמה.
היעדים השאפתניים והמרשימים של ישראל לעשור הקרוב אינם מגובים ברגולציה תואמת, כך שקשה לראות איך השוק הישראלי יצליח להקדים את אירופה או אפילו את קליפורניה בדרך לנסיעה נטולת אגזוזים. אמנם קיימים הרבה פרויקטים בקנה, חלקם מפורטים ועם יעדי ביניים, אך ללא ניהול מרכזי ומתוקצב שנועד להתמודד עם השינויים הצפויים לעבור על רכבינו בשנים הקרובות, הכישלון כמעט ידוע מראש.
בזמנים בהם הגורמים המובילים בעולם נכנסים למרוץ להפחת פליטות מזהמים, ישראל צריכה לנצל את יכולותיה ולהתברג בהובלה. צריך להפסיק להתבשם בהצהרות וביעדים שנקבעים ליום שאחרי תום הקדנציה ולהתחיל לפעול עכשיו למען כולנו.
(תמונת כתבה: תנועה באיילון, צילום: MarkMark / Shutterstock.com)
המקור לתחליף של המס על הדלק הוא מיסוי שישנסקי על הגז …אם יחליפו את התחנות הפחמיות בתחנות מופעלות בגז , ויזרזו את התהליך , המס על הגז הוא תחליף טוב למס על הדלק . לכן קשה לי להאמין שיצור החשמל הסולרי יתפתח בקצב שיש מי שחושבים …. זה נחמד לבתים , ובשוליים ( אולי 30 אחוז ….) אבל המקור היעיל והמכניס הוא תחנות מופעלות גז ….