בישראל, כמו בעולם, מבינים שהמשך התלות בדלק מאובן לצורך ייצור אנרגיה הוא בלתי אפשרי. למרות ההפקה המתגברת ממאגרי הגז הטבעי הנמצאים לחופי המדינה, המשק ברוב העולם מחפש את הדרכים להשתחרר ממשאבים מתכלים ולעבור לאנרגיה המבוססת על מקורות מתחדשים כמו רוח, שמש ואפילו שימוש בגלי הים, כפי שהדגימה חברת הסטארט-אפ הישראלית EWP, שהונפקה לאחרונה גם בבורסה הנורדית.
מדינת ישראל לא הציבה לעצמה יעדים שאפתניים בהקשר האנרגיה הירוקה וקבעה כי יעד ייצור האנרגיה המתחדשת של ישראל בשנת 2030 יגיע לשלושים אחוזים, זאת תוך השקעה של כשמונים מיליארד שקל בעשור הקרוב.
אנרגיה ירוקה – כל הכתבות בסדרה:
- המדריך הישראלי לאנרגיה ירוקה
- ירוק זה השחור החדש? על הכסף הגדול בדרך לעולם ירוק
כמו כן מתוכננת הפחתה של פליטות גזי החממה של ישראל כך שיעמדו על ממוצע של פחות מ-8 טון לנפש בשנת 2030, פחות ממחצית מהפליטה הממוצעת כיום.
שיא ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת נקבע בפברואר 2019, אז בשעת הצהריים כ-16.4 אחוזים מהחשמל שיוצר הגיע ממקורות מתחדשים ובעיקר ממתקנים פוטו-וולטאים (פאנלים סולאריים).
באילו דרכים מתחדשות מופק חשמל בישראל, באיזה היקף כעת ואיך תיראה הזירה בעוד עשור? ננסה לעשות לכם סדר:
אנרגיה סולארית- ישראל כבר מחזיקה בשיא עולמי
יכולת ייצור החשמל הכוללת של ישראל עומדת היום על כ-14 גיג׳ה-וואט: רובם משריפה של גז ופחם אך כ-8.7% מהם מגיעים מקרני השמש, מקום ראשון מבין מדינות ה-OECD.
מעבר של שליש מהאנרגיה לסולארית, יחד עם הגברה של הייצור הסולארי המבוזר בישראל, יכול להביא להפחתה מאסיבית בשימוש במקורות מאובנים בעשור הקרוב.
אחד המהלכים המשמעותיים שעשתה ישראל בתחום הסולארי התרחש דווקא בשנות ה-70 של המאה ה-20, אז נקבע בחוק שיש להתקין דוד שמש, שעושה שימוש באנרגית השמש לחימום מים, בכל דירה בישראל.
סביר שהשמש הרבה לה זכינו, בלשון המעטה, היא שתמשיך להניע את משק האנרגיה המתחדשת בישראל. כבר היום דוחף המשרד להגנת הסביבה להפוך את רשת החשמל בישראל למבוססת על אנרגיות מתחדשות כאשר אנרגיית שמש היא העיקרית ביניהן.
בשנים האחרונות חלו התקדמויות טכנולוגיות משמעותיות בעולם, בעיקר בנושאי האגירה והנצילות של לוחות פוטו-וולטאים. לפי דו״ח של המשרד, החלפה של תחנות כוח המתוכננות בהיקף של 4 ג׳יגה-ואט ביחידות סולאריות בהספק זהה בשילוב סוללות תחסוך למשק הישראלי 9 מיליארד דולר ותאפשר להוזיל את תעריף החשמל ב-2.5 אחוזים בשנת 2030.
במקביל הקימו באשלים שבנגב את השדה התרמו-סולארי הגדול בעולם. בניגוד להפקת חשמלת פוטו-וולטאית, השדה בנגב מורכב ממראות המחזירים את אור השמש לנקודה מרוכזת על מגדל במרכז השדה שמתחמם ומייצר קיטור – וכך מופק החשמל. שדה זה מייצר יותר ממאה ועשרים מגה-וואט, נלווית לו גם תחנה פוטו-וולטאית המייצרת 30 מגה-וואט נוספים. יחד, מייצרות התחנות כאחוז וחצי מכלל החשמל בישראל.
טורבינות רוח- גידול של מאות אחוזים בעולם
הפקת חשמל מטורבינות רוח היא בין הדרכים הפופולריות להפקת חשמל ׳נקי׳ בעולם ונכון לסוף שנת 2019, יכלו טורבינות רוח לספק שישה אחוזים מכלל האנרגיה העולמית. למרות שלא מדובר עדיין ביכולת שתעלים את התחנות הפחמיות או את אלו שעובדות בגז, יכולות הפקת החשמל מרוח נמצאות בנסיקה ברחבי העולם – עם גידול של עשרה אחוזים בשנה בשנתיים האחרונות.
בארצות הברית לדוגמה, אנרגיית רוח היא סקטור האנרגיה בעל הצמיחה המהירה ביותר במדינה והיקף ייצור החשמל מרוח עשוי להגיע לכדי 14 אחוזים מכלל החשמל שמיוצר במהלך השנה, יותר מאשר הכפלה של הייצור ביחס ל-2019 אז 6 אחוזים מכלל החשמל יוצר מרוח.
בישראל אנרגיית רוח והקמת טורבינות שנויות במחלוקת יחסית – הן בשל מספרן הנמוך והן בשל הדיון הסביבתי שקיים סביב הטורבינות. בישראל קיימות שתי חוות שהוקמו בשנות התשעים, ברמת הגולן ובבית יתיר שבהרי יהודה. לאחרונה גם החלה הקמה של חוות טורבינות נוספת בעמק הבכא שברמת הגולן.
עם זאת, כפי שמציין נייר העמדה של המשרד להגנת הסביבה, אזורים רבים בישראל בהם מנשבות רוחות בעוצמה המאפשרת הקמה של טורבינות נמצאים בנתיבי תעופה ונדידה של ציפורים ובעלי כנף רבים – חלקם נדירים ובסכנת הכחדה. טורבינות הרוח עלולות לסכן אותן.
לאחר סקירה ראשונית שנערכה במשרד זוהו כשלושים אתרים בישראל שיכולים להתאים להקמה של חוות רוח, רובם בדרום או בצפון, שיתבססו בעיקר על טורבינות גדולות בגובה של 80 ואף 100 מטרים. לאחרונה אף הועלו הצעות להקמה של טורבינות רוח בים התיכון, בדומה לפרויקטים שמבצעת בריטניה בימים אלו לחופיה.
ישראל בוחנת ייצור חשמל באמצעים גרעיניים
אנרגיה מהשמש ומרוח הן מקורות האנרגיה המתחדשים העיקריים בישראל, אך חשוב לציין שבעולם ייצור חשמל המבוסס על מים ועל אנרגיה גרעינית הוא לעתים משמעותי יותר – ובחלק מהשווקים מגיע עד לכדי 30 אחוזים מייצור החשמל (כמו בארה״ב ובצרפת).
כפי שהזכרנו, לאחרונה הצליחה EWP של הישראלית אינה ברוורמן להפיק חשמל מגלים בקרבת החוף והצליחה ליצור פוטנציאל כלכלי ואנרגטי גם למדינות דלות במים ובנהרות כמו ישראל. החברה מפעילה תחנה קטנה ביפו, הקימה לאחרונה תחנה גם בג׳יברלטר ובפורטוגל וככל הנראה תרחיב את פעילותה באירופה בשנים הקרובות.
לאחרונה גם החלו להישמע בישראל קולות הקוראים להקמה של תחנות אנרגיה גרעיניות להפקת חשמל – בשל היעילות הגבוהה של אלו, שבניגוד ליחסי הציבור גם נחשבות בטוחות מאד. מנגד קיימת בעיה דיפלומטית: אנרגיה גרעינית היא עודנה נושא רגיש מבחינה פוליטית וסביבתית, שתצריך סוג של פיקוח ושקיפות בין-לאומיים. עם זאת, משרד האנרגיה כבר מכין את התשתית להקמה של תחנה כזו ושכר לשם כך מומחה בנושא מצרפת.
לישראל יש יותר מה להציע מכפי שנדמה
העניין הציבורי והכלכלי הגובר בתחום הסולארי מזניק גם את חברות הסטארט-אפ הישראליות ואת שוק המניות. המניות של מספר חברות ישראליות, כמו Augwind או Apollo Power העוסקות באגירת אנרגיה נסקו והכפילו את שוויין פי ארבעה ויותר בשל השקעות מתגברות בחברות העוסקות בקידום ובתמיכה באנרגיות מתחדשות.
החלטת הממשלה להגדיל עוד את יכולות ייצור החשמל הנקי בישראל מחזקת את העניין של המשקיעים הגדולים בישראל, אך חברות כמו איירטאץ׳ (Airtouch), שפיתחה רובוט המנקה את הלוחות הסולאריים ללא צורך במים או בכוח אדם, מצליחות להתחזק גם מעבר לים – שם מוקמות חוות סולאריות בהיקפים שמדינת ישראל טרם ראתה.
ולמרות החדשות הטובות, יש שאלות מרכזיות שצריכות ללוות את הדיון על אנרגיות מתחדשות בישראל ונובעות בעיקר מכך שאנו חיים במדינה זעירה וצפופה.
החל מלוחות סולאריים על קירות בניינים וגגות מבני ציבור ועד טורבינות זעירות באזורי תעשייה או בכבישים מהירים – לישראל יש הזדמנות להציג את יכולותיה בחדשנות, חסכנות וחשיבה מחוץ לקופסה אך היא בוחרת בשמרנות אנרגטית, הן בבחירה לתמוך במקורות מאובנים והן בהקצאת שטחים נרחבים לצורך חשמל.