אולי הם לא גדולים כמו סין או אמריקה, אך הנורווגים יכולים להתגאות במגורים במדינה המובילה באימוץ תחבורה חשמלית, אחרי שבמאי השנה נשבר עוד שיא חסר תקדים כשרכבים חשמליים היוו שני שלישים (66%) מכלל הרכבים החדשים במדינה למרות ירידה של כמעט ארבעים אחוזים במכירות הכלליות בצל המגפה.
בשנה שעברה, לשם השוואה, שיעור הרכבים החשמליים מכלל המכירות עמד על 47%.
בניגוד לרוב העולם וגם בניגוד למכירות בנורווגיה בשנה שעברה, בראש טבלת המכירות נמצא אאודי אי-טרון ולא מודל 3 של טסלה – רכב שנמצא קצת מעבר למה שמשפחה ממוצעת ממעמד הפועלים יכולה להרשות לעצמה.
אך נורווגיה היא, בלשון המעטה, מדינה עשירה. המתאר הטופוגרפי המאתגר שלה גם הוא עשוי להסביר את הבחירה ברכב בעל ביצועים מרשימים יותר מהסאדן המצוי ובמקרה של נורווגיה האי-טרון נמצא בפער ניכר משאר הרכבים החשמליים (או בכלל) שנמכרו השנה במדינה הצפונית.
למה דווקא אאודי אי-טרון?
אי-טרון עונה בצורה די מדויקת על רשימת המאפיינים שיהפכו אותו למבוקש בעיניים נורווגיות – רכב יוקרתי ומרווח ממותג גרמני שמיוצר בסטנדרט גבוה. הוא בעל טווח נסיעה ארוך למדי, מסוגל להיטען במהירות וקל למצוא סוכנויות שמסוגלות להעניק לו שירותים. אז אחד מכל שמונה רכבים שנמכרו השנה (עד כה) בנורווגיה היה כזה.
הגולף החשמלית עברה למקום השני אחרי חודשים ארוכים שהובילה את המכירות. במורד הטבלה ניתן למצוא את ניסאן ליף, יונדאי קונה החשמלית והאאוטלנדר ההיברידי (פלאג-אין) של מיצובישי. רק אז, במקום השישי והמצונף, נמצא מודל 3 של טסלה.
נדמה שטסלה, שהובילה לפני שנה את המכירות במדינה עם ההתרגשות סביב כניסת מודל 3 לשוק הנורווגי, נוחלת את אחד מהפסדיה הראשונים בתחרות על ההובלה העולמית במכירות הרכבים החשמליים, או כפי שקוראים להם בנורווגיה – רכבים.
רק סמן לשוק רכב חשמלי שוקק (בקרוב)
לא עבר זמן רב מחשיפת נתוני המכירות לחודשים האחרונים וקהילת אוהדי טסלה כבר התחילו לתהות מדוע הנורווגים לא רוצים לקנות את רכבי החברה. אך למעשה עד כה נמכרו כמה אלפי דגמים ממודל 3 השנה וצריך לזכור שבחודשים האחרונים כל שרשרת האספקה של טסלה נפגעה – יותר מאשר של חברות אירופאיות ובפרט של חברות גרמניות.
מעבר לסיבות הטכניות בגינן טסלה לא ניצבת בראש טבלת המכירות הנורדיות, מעניין לראות איך אחרי שנים של שליטה כמעט מוחלטת של טסלה בשוק אפשר לראות צמיחה של חברות אחרות, שמצליחות להציע אלטרנטיבה מספיק טובה ומייצרות שוק רכב חשמלי (BEV) תחרותי באמת.
אחרי השיעור שלימדה טסלה את העולם בשאר חברות הרכב הבינו שהדרך הנכונה למכירות בקנה מידה מספק של רכבים חשמליים הוא בהגעה לביצועים המסוגלים להתחרות עם רכבים לא-חשמליים, גם אם לשם כך יש להעלות את המחיר.
כתוצאה, בשנים האחרונות הרבה דגמים יוקרתיים הפכו למתחרים רציניים בתחבורת העבר (כמו I-Pace של יגואר או יונדאי קונה) ואחרי שנים של דגמים קטנים בעלי ביצועים ירודים נפתח העידן הנוכחי בתולדות התחבורה החשמלית – בו, כך יש לקוות, הם הופכים למספיק יעילים כדי לקרוא תגר על המסורת ועל המחיר.
השנה ניתן לראות שהדגמים החדשים כבר מאפשרים ללקוחות לבצע בחירה אמיתית – יש יותר רכבים בעלי ביצועים הולכים ומשתפרים, במחיר נמוך יותר, כמו ID3/ID4 ואחרים, שלא נועדו להיות רכבי יוקרה. הנורווגים גם זוכים ליותר מבחר משום שכמעט בלתי אפשרי למכור שם רכב שאינו חשמלי.
הנורדים מזהמים את העולם, ומשתמשים ברווחים כדי ליצור מדינה ירוקה
בנורווגיה יש רק רכב אחד עם טנק דלק בשמונת הדגמים הנמכרים ביותר, ומה שקורה שם כעת צפוי לקרות בעוד שווקים אירופאים בחודשים הקרובים, במיוחד כשהתמריצים האירופאים (יחד עם הקנסות המרחפות מעל ראשיהן של פולקסווגן, רנו ואחרות) כל כך משמעותיים והמודעות לנושא הסביבתי בשיאה.
נורווגיה גם מתהדרת ברשת חשמל כמעט נטולת פליטות גזי חממה – כאשר עיקר החשמל המופק במדינה מקורו באנרגיית מים ורוח. עם זאת, נורווגיה היא המובילה העולמית בהפקה ובמכירות של דלקים מאובנים – בעיקר נפט ומעט גז שמופקים ממעמקי האדמה והאוקיינוס הצפוני, עם קידוחים חדשים באופק.
פליטת גזי החממה רק מעצם תהליך ההפקה של אותם דלקים מאובנים גדולה עשרות מונים מכלל הפליטות המזהמות בכל שטח המדינה. ואז אלו מיוצאים ונשרפים ברחבי העולם, מממנים את המדינה העשירה שמנסה להפוך לירוקה תוך ניגוד עניינים בולט עד מחנק, תרתי משמע.
דלק מתכלה לתחבורה מקיימת
כמובן, קשה לא לדמיין את היום בו כל עולם הרכב יראה כמו שרואים בימים אלו בנורווגיה. יש אפילו שהציעו כבר שהשלטון הנורדי יאסור על מכירה של רכבים מזהמים לחלוטין, לאור חוסר הפופולריות שלהם.
מנגד, קשה לשמוח כשברור שהכסף שמאפשר לממשלה הנורווגית לתמוך ולתמרץ את המעבר לתחבורה חשמלית מגיע היישר מהרווחים העצומים שהעניקה תעשיית הדלקים המאובנים בעשורים האחרונים – בפרט כשאלו ממשיכים לתדלק את הכלכלה הנורווגית בהווה.
כפי שהתוודתה גם מנכ"לית ג'נרל מוטורס, הדלקים המאובנים יהיו כאן עוד כמה עשורים ואולי צריך למתן את האופטימיות, אך כואב להבין שהאנושות תלויה בחומר שבאופן מודע מזיק לה.
במקרה של נורווגיה זה כמעט מצחיק, אך פרדוקסים מתקיימים לנצח רק כתרגילים מחשבתיים ובמציאות תמיד צד מסוים ינצח. כנראה, אולי, שהוא גם יהיה של התחבורה החשמלית. שינויים מתחילים לאט ואז מתגשמים מהר משאנחנו חושבים – ומה יקרה כשחשמול עולם הרכב יעבור מ'לאט' ל'מהר'? כנראה שהנורווגים ידעו לפני כולנו.
