באירופה נרכשו יותר רכבים המונעים בחשמל – רכבים חשמליים והיברידיים נטענים – מאשר רכבים המונעים בדיזל בחודש ספטמבר. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמכירות החשמליים עוקפות את הדיזל. ברקע נמצאת ״שנת השיא״ של הרכבים החשמליים אחרי שהמגפה פגעה קשות בביקוש לרכבים שאינם חשמליים וברכבי הדיזל בפרט.
בדיווח, שפורסם על ידי JATO dynamic (חברת ייעוץ ומחקר בתחומי התחבורה), מציינים כי מכירות הרכבים הכלליות צנחו ב-29% בתשעת החודשים הראשונים של השנה. רכבי הדיזל היו הנפגעים העיקריים מהירידה הזו, והם היוו פחות מרבע מכלל מכירות הרכב השנה באירופה.
לצורך השוואה, השנה עמדו רכבי הבנזין על 47% מהמכירות ולפני עשר שנים רכבי הדיזל היו מחצית מכלל הרכבים החדשים באירופה ורכבים חשמליים פחות מאחוז אחד.
כבר בפסקת הפתיחה של הדו״ח כתבו ב-JATO שלמרות שמדובר רק נתונים חלקיים לשנה זו, שעוד מורכב להבין את באופן מלא את שהתרחש בשווקים בה, ״ישנם סימנים ברורים לכך שאירופה מוכנה למהפכה חשמלית. למעשה, לפי המספרים… המהפכה כבר החלה.״
מודל 3 ראשון במכירות, אבל פולקסווגן היא המנצחת הגדולה
במהלך ספטמבר נמכרו יותר משבעים וחמישה אלף רכבים חשמליים, כ-1.2% יותר רכבים מאשר בספטמבר אשתקד. המנצחת הגדולה היא פולקסווגן, בעיקר בזכות הדגמים החשמליים החדשים ובפרט הפולקסווגן ID.3 שמציג פתיחה מרשימה לחייו בשוק הרכב בהגיעו למקום השלישי בטבלת המכירות, אחרי טסלה ורנו השותפות להישג ביבשת.
טסלה היא הגורם המוביל במכירות הרכבים החשמליים באירופה כבר זמן רב (למרות ירידה של 5% החודש), אך כעת מתחילה להרגיש כיצד השחקנים המקומיים מייצרים לה תחרות – שבעיקר מיטיבה עם הקונים.
בחברה משתדלים להתמקד כעת בהקמת הג׳יגה-פקטורי בסמוך לברלין, שעתיד להגדיל את יתרונה באירופה. בינתיים טסלה נאלצת להסתפק בהובלת המכירות באגף הנקי עם 15,702 רכבים ממודל 3 שנמכרו בספטמבר, שעקפו אפילו את מכירות טויוטה קורולה ההיברידית בפער של 599 רכבים.
במקום השני והשלישי בחשמליות היו רנו זואי עם 11,023 רכבים ו-ID.3 של פולקסווגן עם 7,897 רכבים שנמכרו. אם מסתכלים על כלל קבוצת פולקסווגן – היא הראשונה במכירות של דגמים חשמליים (BEV) באירופה אחרי עליה של 352% במכירות.
ומתי הרכבים החשמליים יהיו הרוב?
הדרך עוד ארוכה ומפרכת עבור התעשייה כולה ויעבור זמן רב עד שנרגיש את השינוי בעודנו שואפים אוויר צח. בבלומברג מנסים לחזות את העתיד לקרות בעשור הקרוב ולזהות מתי תגיע גם המערכה הבאה – בה יאיימו הרכבים החשמליים על מקומו של מנוע הבנזין ששולט כרגע בכיפה:
בשנה שעברה נמכרו 2.1 מיליון רכבים חשמליים בעולם והשנה מספר זה צפוי לדעוך לכדי 1.7 מיליון (שמהווים חלק יחסי גדול יותר – 2.7%). לפי בלומברג, ההוזלה במחירי הסוללות, שעמדה על תשעים אחוזים בעשור האחרון, תמשיך ותביא איתה היפוך מגמה במכירות והמשך עליה אבסולוטית במספרים.
עד 2025 יהווה הרכבים החשמליים עשירית מכלל המכירות, עד 2030 הם יעמדו על בין רבע לשליש וסביב שנת 2038 הרכבים החשמליים יהפכו לרוב הרכבים החדשים הנמכרים. במידה ונראה מדיניות פעילה יותר מצד שווקים נוספים, שנת ההיפוך עשויה להגיע מוקדם יותר.
הראשונים שצפויים להיות בעיקר חשמליים הם האוטובוסים, שעד 2030 58% מהם יוטענו ולא יתודלקו. אחריהם יגיעו לקו המחצית הרכבים הדו-גלגליים, כשהאתגר הגדול ביותר נשקף עבור רכבי הנוסעים והרכבים המסחריים הקטנים.
הסוף ברור, הדרך עוד לא
ובכן, כולנו יודעים איך זה יגמר. הרכב שחובר למטען במערכה הראשונה יחצה ראשון את קו הסיום במערכה בשלישית: אחרי שטסלה הפכה לרווחית וחייבה את שאר חברות הרכב לקחת אותה ברצינות, אחרי השקעת סכומי עתק במיזוגים, הסבות והתאמות של פסי ייצור לחשמל וכשהתחייבות הממשלות והתאגידים ליעדי הסכם פריז עוברות כחוט השני בין שלל המכירות, המחירים והמספרים – היה ברור לכולנו שזה עניין של זמן עד שתגיע הכותרת כמו שמלווה את כתבה זו.
אך השינוי לא קורה מעצמו והוא תלוי בהרבה גורמים המעורבים בהבאתו. בראש ובראשונה עומדת טכנולוגית הסוללות שמאפשרת ייעול של 4-5% בשנה וכך מוזילה את עלות הייצור ואת המחיר לצרכן.
יחד עם מדיניות נכונה ניתן לדחוף ולקדם את תעשיית הרכב לטובת הפחתת פליטות ומעבר לחשמל. בלי מדיניות שתתמוך כרגע בשינוי, יהיה קשה לראות את הרכבים החשמליים ממשיכים להתחזק בקצב מהיר.
השילוב של הטכנולוגיה והמדיניות יחד עם נכונות של חברות להשקיע כעת בפיתוח הרכבים החשמליים צפוי להביא לשוויון במחירי הרכבים החשמליים והלא-חשמליים במהלך העשור הקרוב.
מדינות שישכילו להכין את התשתיות ולהעניק תמריצי ייבוא ומכירה של רכבים חשמליים יוכלו לאפשר מעבר מהיר של התחבורה בהן ולהעניק לתושביהן את היתרונות הגלומים בתחבורה חשמלית ובשינויים שיגיעו בעקבותיה – בריאותיים וכלכליים.
