בהערכה שביצעה חברת המחקר Berg Insight בסוף השנה שעברה עלה כי מספר נקודות הטעינה לרכבים חשמליים השייכות לרשתות באירופה ובצפון אמריקה יחד הגיע לפחות ממיליון – רק תשע מאות אלף מטענים, כששני שלישים מתוכם נמצאים דווקא באירופה, בעלת נפח המכירות הכולל הנמוך מבין השווקים העיקריים לרכבים.
מספר המטענים באירופה משקף נגישות גבוהה יותר למטענים ובעוד שביבשת יש מטען עבור כמעט כל זוג רכבים חשמליים, בצפון אמריקה היחס בין מטענים לרכבים עומד על אחד לשלושה ואפילו פחות מכך. גם מידת הצמיחה השנתית מהירה יותר באירופה, כעת ובשנה החולפת.
על פי הערכות, תוך ארבע שנים יטפס המספר ל-4.4 מיליון מטענים – מספר מרשים לכל הדעות, אך כאשר משווים אותו להצהרות של חברות רבות על מכירות גרנדיוזיות בשנים הקרובות, נראה שהשינוי צריך לעלות מדרגה. באופן מפתיע, ואולי בעצם לא, חברות הנפט מנסות לקחת חלק בשינוי החדשני שעובר על עולם הרכב.
רשתות טעינה מעניינות יותר מתחנות דלק
רשתות טעינה לרכבים חשמליים מכילות הרבה יותר מידע ותקשורת מאשר תחנות דלק, מה שהופך את העיסוק בהן למורכב יותר ומכניס מספר רב של שחקנים לזירה בכמה רמות – בעיקר משום שהגישה למטען ציבורי היום כוללת חיבור לרשת החשמל האזורית, כמו גם שימוש באפליקציות ייעודיות המספקות מידע בזמן אמת על מצב ומיקום המטענים והרכב.
הקשר שנעשה בין חברות רכב ובין רשתות מטענים, בדומה לזה שהוצג לאחרונה על ידי פולקסווגן, מייצר הרבה יותר שלבים בדרך מתחנת הטעינה ועד סוללת הרכב: החל מחברות שמספקות תמיכה לתוכנת המטענים, דרך ניהול משותף של מספר עמדות או רשתות מבחינת צריכת האנרגיה ועד להתקנה ותחזוקה של המטענים הפיזיים בעמדות השונות.
בארה״ב למשל, צ׳ארג׳פוינט (ChargePoint) היא החברה המובילה מבחינת עמדות טעינה המקושרות זו לזו – בנוסף לקישור בין ציים חשמליים ורשתות מטענים והתקנת מטענים ביתיים. בעקבותיה ניתן למצוא שורה של חברות כמו בלינק (Blink), אדאנרג׳י (AddEnergie) ואפילו את אחת מחברות הבת של קבוצת של (Shell) – גרינלוטס (Greenlots).
טסלה, לצורך העניין, היא כנראה אחת החברות היחידות שמחזיקה ומתפעלת רשת מטענים במקביל לייצור רכבים ולא מסתמכת על רשתות קיימות באופן גלוי. השחקנים המרובים מנגד מהווים פוטנציאל לפירוק של שוק האנרגיה הריכוזי למדי שקיים כיום, אך גם הזדמנות עבור חברות הנפט העוצמתיות להפוך מהר מאד לשחקניות מפתח וכך לשרוד את השינוי לעולם ירוק יותר.
מקידוחי נפט לקוט״ש – מה שישאיר את הלקוחות
מבין החברות המנהלות רשתות טעינה קשה שלא להתעכב על פעילותה של Shell, ענקית הנפט והגז שכביכול הולכת בניגוד לאינטרסים שלה ומעודדת טכנולוגיה מתחרה שבעתיד ורוד תביא למעשה למחיקת שוק הנפט.
בדומה לשל, גם שברון (Chevron) ובריטיש פטרוליום (BP) החלו לפרוס עמדות טעינה בסמוך לתחנות הדלק שלהן ולהציע שירותים גם לנהגי הרכבים החשמליים, שהופכים לנפוצים יותר על הכבישים באירופה, אמריקה וסין.
חברות אלו, שנקיטת צעדים משמעותיים בהתמודדות עם משבר האקלים פועלים נגד האינטרסים המידיים שלהן, מפגינות יכולת ראיה למרחק וגמישות מחשבתית ניכרת בעודן מאפשרות ללקוחות עבר להמשיך לממן אותן, הפעם תחת אדרת חשמלית.
Shell לדוגמה, החלה את פעילותה החשמלית כבר ב-2017 עם הרכישה של רשת הטעינה הגדולה באירופה, NewMotion, שכללה באותה עת יותר משלושים אלף עמדות טעינה ושמונים אלף מנויים. בהמשך יצרה של שיתופי פעולה עם חברות הרכב המובילות באירופה: ב.מ.וו., מרצדס-בנץ, פורד ופולקסווגן על מנת לפרוס מטענים ברחבי אירופה ללא הפתעות ממתחרים.
לאחרונה גם החלה החברה להוסיף מטענים חשמליים לתחנות הדלק שלה בבריטניה ובהולנד על מנת לבחון את הביקוש – ומהר מאד החליטו בחברה להקים את פרויקט ריצ׳רג׳ (Recharge) שבמסגרתו מספקת החברה מטענים ביתיים וחיבור בין הנהגים לבין יותר ממאה וחמישים אלף מטענים המקושרים לחברה באירופה דרך אפליקציה ייעודית.
ענקיות הנפט קונות חברות הטענה ברחבי העולם, גם בישראל?
בשנה שעברה החלה של לפעול גם בארצות הברית לאחר שרכשה את גרינלוטס, ספקית עמדות טעינה בינונית מקליפורניה שעסקה גם בפיתוח תוכנה לניהול אנרגיה לרשתות.
מעט לאחר מכן השיקה של את פרויקט ריצ׳רג׳-פלוס (RechargePlus), גם כן בקליפורניה, שנועד להביא לפריסה רחבה של תשתית טעינה באזורים מסחריים, ציבוריים וממשלתיים במדינה, יחד עם עמדות לבנייני מגורים. פעילים רבים אף האיצו בשל להרחיב את פעילותה החשמלית ולהוסיף מטענים לכל אחת מעשרים וחמש אלף תחנות הדלק שלה ברחבי העולם.
המתחרות לא ישבו בחיבוק ידיים כמובן וכבר ב-2018 רכשה BP רשת טעינה גדולה בבריטניה, השקיעה רבות בחברות טעינה בארה״ב ואפילו תמכה בחברה הישראלית המפתחת סוללות בטעינה מהירה לרכבים חשמליים – סטורדוט (StoreDot). תוך שנה מהחלטת החברה לפנות לחשמל, הקימה BP כבר תחנת טעינה עצמאית בבריטניה, עם תכניות לעשרות תחנות נוספות בשנים הקרובות.
באופן דומה פעלה גם שברון האמריקאית, שגם תגיע לישראל בקרוב לאחר שרכשה את נובל-אנרג׳י. חברת הענק, בעלת הרזומה המפוקפק של דליפות נפט באתרים שונים בעולם, פרסה את עמדות הטעינה הראשונות שלה בקליפורניה בשנה שעבר והחלה בשיתוף פעולה עם EVgo, שמפעילה רשת טעינה בשלושים וארבע מדינות בארה״ב.
בין טיוח ירוק לשינוי אמיתי, גם בישראל
בארץ, על אף שמדובר בשוק קטן בהרבה, ניתן היה לראות מהלכים דומים מצד חברות הדלק המובילות: רק החודש התבשרנו על כף שחברת פז רכשה כמחצית מחברת EV-Edge השייכת לקבוצת יוניון ומפעילה מאתיים עמדות טעינה בישראל.
עוד לפני כן, סונול רכשה נתח זהה מחברת EVI והכריזה כבר בשנה שעברה על שיתוף פעולה עם חברת עזריאלי במטרה לפרוס מאה ועשרים עמדות טעינה במרכזי הקניות של עזריאלי. כמו כן החלה סונול להשקיע בשנה שעברה באנרגיה סולארית ולפרוס פאנלים בתחנותיה ובשטחים נוספים שבבעלותה.
עם העלייה בביקוש לרכבים חשמליים, צפויות חברות הנפט להגדיל את השקעתן באותן רשתות ותשתיות עם אינטרס ברור להמשיך ולשלוט בשוק האנרגיה, שבסופו של דבר – נותר ריכוזי. במקביל כמובן, צריך לתהות אם ההשתלטות של חברות הנפט על עמדות טעינה לא נועדו להמשיך ולספק חשמל באמצעות שריפת דלק מאובן ולא רק לקבל את השינוי העולמי.
חובבי הקונספירציות גם יעלו את ההשערה שהשיתוף בין חברות הנפט לרשתות הטעינה הוא ׳גרינווש׳ (טיוח ירוק- ביצוע מהלכים תדמיתיים 'ירוקים' ללא שיפור מהותי) שנועד בסופו של דבר לעכב את ההפיכה של עולם הרכב לחשמלי באמת ולהמשיך להבעיר את הנפט ממעמקי הים.
בצד החיובי, קשה שלא לקוות שלמרות החשדנות – חברות הנפט איכשהו יתפכחו מאדי הדלק ויצליחו לעודד ולזרז את המעבר העולמי לתחבורה חשמלית. בהקשר הזה, אולי כניסת חברת שברון לישראל תוכל לעודד את החברות המקומיות דווקא להתחרות בה תוך אימוץ מדדידי ונרחב של טכנולוגיה חשמלית ומקורות מתחדשים.
לא חובבי קונספריציה, אלא חובבי היסטוריה.
הסטורית חברות נפט ויצרני הרכב הגדולים עשו את הכל לחסום כניסי של רכבים חשמליים לשוק. נראה שעכשיו עם חברה מובילה עם עמדות שלה בארה"ב ותמיכה של ממשלות בעולם במעבר לחשמל, לי נראה שהן רואות שאין להן עתיד במודל הקודם שלהן.