הקמת תשתיות טעינה ברשויות ומועצות מקומיות

ישראל היא מדינה קטנה עם צפיפות אוכלוסין גבוהה ובנייה רוויה. על פי נתוני משרד האנרגיה, רק כחצי ממשקי הבית בארץ נהנים מחניה צמודה, מה שמשאיר כמחצית מהבתים ללא אפשרות להתקין עמדת טעינה פרטית. במצב כזה, משקי הבית הללו ייאלצו להסתמך על תשתית הטעינה הציבורית אם יבחרו לרכוש רכב חשמלי, מה שמהווה מכשול משמעותי לחדירת רכבים חשמליים בישראל.

פתרון מרכזי לאתגר זה הוא הקמת עמדות טעינה איטיות באזורים עירוניים ובשכונות מגורים, במיוחד במקומות בהם אין לנהגים אפשרות להתקין עמדת טעינה פרטית ולהטעין את רכבם בלילה. כלי ייעודי שפותח על ידי משרד האנרגיה, הנקרא מפות עזר להקמת עמדות טעינה, מאפשר לזהות אזורים בעלי ריכוז גבוה של יחידות דיור ללא חניה צמודה.

לרשויות המקומיות יש את הפוטנציאל המוביל בפתרון בעיה זו, כיוון שרבים מהשכונות שלהן כוללות שטחים ציבוריים שבהם חונים רכבים פרטיים. הרשויות מכירות היטב את צרכי התושבים באזורים השונים, ובנוסף לכך, קיימת כאן הזדמנות כלכלית שיכולה להגדיל את הכנסותיהן של הרשויות והמועצות האזוריות בישראל.

מודלים כלכליים להקמת עמדות טעינה

ייזום עצמי

ייזום עצמי מאפשר לרשות לנהל ולהוביל את תהליך פריסת רשת הטעינה בעיר. בשיטה זו החלטות כמו מיקומי וכמות העמדות, עלויות הטעינה ללקוחות מזדמנים ולתושבים, סימון והצמדה של חניות מתבצעת על ידי הרשות.

בייזום עצמי הרשות יכולה לתעדף מטרות כגון שירות לתושב, נראות, הסרת חסמים או הטבות לתושבים על פי צרכי היישוב וזאת לעתים על חשבון רווח כלכלי בטווח הקצר או הארוך. בנוסף בייזום עצמי לרשות או למועצה יש הזדמנות לקחת נתח גדול יותר מעוגת הרווחים ההולכת וגדלה עם השנים.

מהצד השני תהליך של ייזום עצמי דורש ידע ומחקר, הקצאת משאבים לניהול הפרויקט והקמת צוות ייעודי להובלת פרויקט פריסת עמדות הטעינה ברשות או במועצה.

חלוקת רווחים / השכרת שטח

במודלים אלו הרשות מאפשרת לזכיין בפועל לנהל את פרויקט פריסת התשתיות, כולל מימון והקמה של העמדות ותחזוקתן, כאשר הזכיין נהנה מהרווח הכספי מהפעלת העמדות. לרוב הרשות לא תממן את העמדות אלא תקצה חניות ותאפשר לזכיין להקים עמדות טעינה בחניות אלו, אך תתכן גם השתתפות חלקית במימון של הקמת הרשת.
הרשות יכולה להציע מיקומים מועדפים להקמה של עמדות כבר בשלב המכרז או לאחריו. לרוב המיקומים המדויקים של העמדות יבחרו על ידי הזכיין, באישור של הרשות המקומית וגורמים נוספים.

במודל זה הזכיין מכוון לרווח מהכנסות הטעינה, שיכסה בטווח הארוך את עלויות ההקמה והתשתיות של הפרויקט. הרשות או המועצה יקבלו נתח מההכנסות או מהרווחים , או לחלופין שכירות על החניות.

מודלים אלו מפשטים את התהליך עבור הרשות, הם מאפשריים לזכיין לבצע את כל תהליך התכנון וההקמה, אך במקרה זה פריסת העמדות תהיה מוכוונת רווח, ולא בהכרח תענה על צרכי התושבים. לדוגמה, זכיין יעדיף להקים מתחם עמדות טעינה במתחם מסחרי, אך יתרחק משכונות מגורים, בהן יש צורך בעמדות טעינה, אך הן מניבות רווח נמוך יותר.

יתרונות