fbpx

וולוו תמכור מעתה רק רכבים בעלי שקע טעינה בדנמרק

וולוו לוקחת צעד חשוב בדרך למהפך חשמלי מלא. למה דווקא דנמרק ומה עם מדינות רחוקות יותר?

וולוו היא כנראה חברת הרכב ״המסורתית״ המחויבת ביותר לחשמל שפגשנו עד כה – ובעלת היעדים השאפתניים ביותר בנוגע למעבר מלא לחשמל. על פי תכניות החברה, עד 2030 היא תציע למכירה רק רכבים חשמליים. הדרך לשם, כפי שאנחנו יודעים, צריכה להתחיל עכשיו (אם לא לפני שנתיים ויותר).

כעת בצפון אירופה אנחנו רואים את הסימנים הראשונים של שינוי: דנמרק היא המדינה השניה (אחרי נורווגיה) בה לא יוכלו יותר לרכוש רכבים של וולוו שלא מגיעים עם שקע טעינה. משמע, כל המכירות של החברה במדינה הם של רכבים חשמליים (BEV) או של רכבים היברידיים נטענים (PHEV).

רוצים לקבל את כל העדכונים על רכבים חשמליים בארץ ובעולם ישירות לנייד? הצטרפו לערוץ EV Magazine בטלגרם

לפי וולוו, הביקוש בדנמרק לרכבים חשמליים הוא בין הגבוהים שהיא חווה, ויחד עם התפתחות תשתית טעינה מעולה במדינה מתייתר הצורך במכירה של רכבים היברידיים לא נטענים (״היברידיים מסורתיים״ כפי שבמקומות מסוימים קוראים להם). ההתמקדות הגבוהה של דנמרק בקיימות, כך ציינו בוולוו, הופך גם המכירה של רכבים מזהמים ללא משתלמת לחברה או לתושבים, בעקבות תוספות מס ותמריצים לרכישה של רכבים נקיים.

נכון להיום, וולוו מציעה שני דגמים חשמליים, שזמינים גם בישראל – C40 ו-XC40. שאר דגמי החברה המוצעים הם היברידיים מסדרת הריצ׳רג׳. עד סוף השנה מבטיחים בוולוו להציג את היורש של ה-XC90 הפופולרי בגרסה חשמלית בלבד.

מה פתאום דנמרק?

בעוד שהבחירה בנורווגיה – המלכה הסקנדינבית של אימוץ רכבים חשמליים – כשוק הראשון שייגמל (חלקית) מרכבים בעלי מנוע בעירה פנימית, יש שיתהו בנוגע לבחירה בדנמרק ולא, לדוגמה, בשוודיה הנמצאת גם היא בראש הטבלה.

אבל בדנמרק, בניגוד למדינות רבות אחרות, קיים כבר שוק חזק של רכבים חשמליים מיד שניה, רכבים שלרוב אינם מופיעים ברשימות הרשמיות – ולכן נדמה כאילו דנמרק מפגרת מאחוריה אחיותיה הצפוניות, בעוד שאימוץ הרכבים החשמליים בה הוא מהמהירים בעולם.

דנמרק היא מדינה קטנה בגודל ובאוכלוסיה ביחס לאירופה, עם 6 מיליון תושבים, ובעשור האחרון מכירות הרכב השנתיות עומדות על 180-220 אלף רכבים בשנה. נכון למחצית הראשונה של 2022, שיעור הרכבים החשמליים מתוך המכירות הוא כ-18% – כ-12 אלף רכבים חשמליים חדשים נמכור בה מתחילת השנה.

וולוו C40 חשמלית בצבע כחול ים

אבל הסיפור של דנמרק הוא ברכבים המשומשים: לפי איגוד התחבורה הדני, במחצית הראשונה של 2022 נמכרו אמנם 12 אלף רכבים חשמליים חדשים אבל 18 אלף רכבים חשמליים מיד שניה. רק 350 רכבים חדשים ממודל 3 של טסלה נמכרו בה, לעומת 4,500 רכבי יד שניה מאותו מודל, מתוך 3,000 מיובאים. בחלק מסוכנויות הרכב, כך לפי איגוד הרכבים הדני, מכירות הרכבים החשמליים גדלו פי 20 תוך שנתיים, ונמצאות היום בשיעור של 40%, ושוק הרכבים החשמליים המשומשים גדל פי שלושה ביחס ל-2021.

שינוי מדורג או צביעות יורוצנטרית?

בעוד שבצפון אירופה כבר רואים את הרכבים המזהמים נעלמים מהתפריט, בשווקים בשלים פחות (שנמצאים במדינות פחות עשירות) וולוו נמצאת מאחור ביחס לעצמה – אבל לפחות היא מתקדמת בכיוון הנכון.

בהודו, לדוגמה, הודיעה וולוו לאחרונה כי החל מ-2023 כל רכבי החברה המוצעים למכירה במדינת הענק יהיו לכל הפחות ״היברידיים קלים״ – משמע, רכבים המונעים בבנזין אך מכילים גם סוללה, שמפחיתה את הזיהום למרחקים קצרים ובמהירויות נמוכות. גם מול הקהל ההודי מזכירה וולוו שהיא מתכוונת למכור רק רכבים חשמליים החל מ-2030, אך נראה ששם הצעדים הם ראשוניים יותר, ורק עכשיו נכנסים ההיברידיים כבסיס למכירות החברה.

וולוו מנסה לנקות את הסביבה הקרובה שלה – נורווגיה, שוודיה ודנמרק העשירות – אבל לא מייצרת סטנדרט אחיד ברחבי העולם, ולא מעניקה לנהגים בהודו, בעלי תודעת האקלים הנמוכה יותר בממוצע, את מה שהיא מעניקה לנהגי צפון אירופה. אבל, החברה לכל הפחות לוקחת צעדים בכיוון הנכון, ושמה תאריך יעד ברור למעבר שלה לחשמל – בניגוד לחברות מסורתיות אחרות, כמו פולקסווגן לדוגמה, שעוד מתקשה להחליט מתי תיגמל מנפט, או לג׳נרל מוטורס, שמדברת הרבה אבל עושה מעט.

כמו כן, כשמסתכלים על הקונטקסט הרחב יותר, אפשר להבין את הצעדים המחושבים של וולוו. למרות הבהילות להפחית פליטות גזי חממה, שווקים גדולים או כאלה שנמצאים מאחור באימוץ רכבים חשמליים (האם כדאי לנו להסתכל במראה?) לא באמת יקבלו לתוכם רכבים חשמליים אם אלו יונחתו לאולמות המכירה יש מאין. הן אם מדובר בתשתית טעינה והן אם מדובר במודעות חברתית, ישנם תהליכים שצריכים להבשיל לפני ששוק חווה שינוי אדיר כל כך בצורה בה הוא מתנהל.

קשה להתעלם מהעובדה שרוב חברות הרכב עליהן אנחנו כותבים במגזין לא התפנו עדיין לחשוב על הדרך בה הן יפסיקו לזהם את מדינות העולם השלישי – הודו, דרום מזרח אסיה, דרום אמריקה וכמובן אפריקה, שנמצאות כולן בשוליים ונחשבות, במקרה הטוב, כהזדמנות למכירה של שאריות הרכבים המזהמים על מנת להגדיל את הרווח ולממן את המהפכה הירוקה של אירופה ואמריקה.

פרט לתקווה כי מדינות העולם, גם הנחשלות שבהן, יצליחו להתמודד עם העליה ברמת החיים והכניסה של יותר ויותר רכבים לשטחן, אולי גם הגיע הזמן לצפות לשינוי בהתנהגות של חברות הרכב, אל עבר עתיד נקי יותר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button