
סופר המדע הבדיוני האמריקני פרנק הרברט תיאר בסדרת ספרי "חולית" עולם שלם שמתקיים במרדף סביב משאב אחד: סם המרקוח הנדיר שמאפשר את המסע בין הכוכבים. הרברט אומנם כתב ספרים בדיוניים על מלחמות קסומות בגלקסיה זרה – אך התבסס על מציאות אמיתית לגמרי. סם המרקוח שלו הוא דימוי לזהב השחור של כדור הארץ: הנפט.
למרות שהעדויות הראשונות לקיומו התגלו עוד בתקופות עתיקות, הדלק השחור זכה לדומיננטיות החל מהמאה התשע עשרה. בעולם שנסחף אחרי המהפכה התעשייתית, הנפט תפס את מקומו כמשאב החשוב ביותר של האנושות. בעזרתו הונעו רכבים פרטיים וספינות משא, יוצר חשמל והופעלו מכונות כבדות ומפעלים חשובים. חברת השפע האדירה שבה שאנחנו חיים כיום מתבססת עדיין במידה רבה על הנפט.
התלות הזאת הובילה במהרה למלחמות עקובות מדם: הצד האפל של הנפט. כמו בספרי "חולית" שבהם מתחוללות מלחמות גלקטיות על השליטה במרקוח, ההיסטוריה מלאה במאבקים על שליטה במשאבי הנפט. המזרח התיכון הפך לזירת מאבקים ממושכים בין שחקנים מקומיים ובין מעצמות. בלתי אפשרי לבחון את מלחמת איראן-עיראק, את המלחמות בין ארצות הברית לעיראק ואת מלחמת יום הכיפורים מבלי להסתכל על שוק הנפט.
האמריקאים התערבו במזרח התיכון במידה רבה כדי להשפיע על מחירי הנפט ולמנוע סחטנות מצד מדינות קיצוניות, השליטה בנפט שימשה כלי נשק בידי מדינות ערב נגד מדינת ישראל – וההחלטה השנויה במחלוקת של ארצות הברית להתחיל לייצר נפט בעזרת פצלי שמן הייתה במידה רבה תגובת נגד למדיניות הסחטנית של מדינות אופ"ק (הארגון הרחב של יצרניות הנפט).
עידן הנפט נמשך יותר ממאתיים שנים – ובמסגרתו הזהב השחור הצית מלחמות, חולל מהפכות ושינה את אורח החיים ברחבי העולם. לצד הפחם והגז הטבעי, הנפט היווה את מקור האנרגיה החשוב ביותר של האנושות בשנים החשובות ביותר של העידן המודרני. אך ייתכן שהשליטה הבלתי מעורערת של הנפט נמצאת לקראת סיום: משבר האקלים והיבטי הזיהום גורמים לממשלות ברחבי העולם לעודד תהליך גמילה מהיר מדלקי המאובנים.
המעבר המואץ לרכבים חשמליים נועד לסיים סופית את הדומיננטיות של הנפט – ולאפשר מעבר למקורות אנרגיה ירוקים יותר כמו אנרגיה סולארית, אנרגיה הידראולית, אנרגיית רוח וייתכן שגם אנרגיה גרעינית. מעצמות הנפט במזרח התיכון רואות את התהליך הזה כבלתי נמנע – וכבר משקיעות מאות מיליארדי דולרים בניסיון לפתח תעשיות חדשות (כמו למשל תעשיית הרכב החשמלי).
אולם סופו של עידן הנפט עלול לבשר על תחילתו של עידן חדש – שבמסגרתו האנושות תיעשה תלויה במשאב טבעי חדש. האנרגיות הירוקות אומנם תלויות פחות בכריית משאבים – אך המערכות שנועדו להכיל את אנרגיית החשמל עדיין מתבססות על משאבי טבע. בראשם נמצא המלך החדש של עולם האנרגיה: הליתיום.
המלך מת – יחי המלך החדש
מהו בכלל ליתיום? ברמה הכימית, מדובר ביסוד כימי בסיסי שמצוי על פני כדור הארץ באופן טבעי. מספרו האטומי (כלומר, מספר הפרוטונים בגרעין שלו) של הליתיום הוא 3 – והוא נחשב למתכת הקלה ביותר. ההערכות המדעיות הן שהליתיום הוא אחד היסודות העתיקים ביותר ביקום: ייתכן שהוא נמצא איתנו עוד מהרגעים הראשונים שאחרי המפץ הגדול.
מן הסתם, חשיבותו של הליתיום לא מגיעה מגילו העתיק – אלא מהשימושים שלו בתעשייה. כחומר מוליך הוא מסוגל לשמש כאנודה יעילה ביותר בסוללות – ולכן משמש בצורה נרחבת בסוללות של רכבים חשמליים. כיום, כל יצרניות הסוללות המובילות המיועדות לרכבים חשמליים עושות שימוש בליתיום. הליתיום נחשב ליסוד המבוקש ביותר לצרכי בניית סוללות, כאשר לצד זאת ניתן לראות ביקוש גדול גם ליסודות כמו קובלט וניקל.
כאמור, הליתיום הוא יסוד כימי – ולכן לא ניתן לסנתז אותו בצורה יעילה במעבדה. הדרך היחידה להשיג ליתיום לצרכי ייצור המוני היא לכרות אותו מהאדמה.
היכן נמצא הליתיום על פני כדור הארץ? התשובה הפשוטה היא דרום אמריקה. כ-57 אחוזים מסך מחצבי הליתיום בעולם נמצאים בארגנטינה, בוליביה וצ'ילה. מדינות נוספות שנהנות מכמויות נרחבות של ליתיום בקרקע הן אוסטרליה, סין, ארצות הברית, ברזיל, זימבבואה, פורטוגל ואפגניסטן.

מדוע השליטה בליתיום חשובה? במציאות שבה יותר ויותר רכבים חשמליים ייצאו מהמפעלים ויעלו על הכבישים – אספקת הליתיום עלולה להפוך במהירות לצוואר הבקבוק של הגדלת הייצור. בפורום הכלכלי העולמי צופים מחסור בליתיום כבר בשנת 2025 – לאור העובדה שכשני מיליארד רכבים חשמליים יופקו עד שנת 2050.
המחסור בליתיום צפוי להוביל גם לעלייה בשווקי המשאב – וכך להניב רווחים כלכליים משמעותיים למי שישיג שליטה במחצבים הקיימים. אך זה לא מסתיים שם: במציאות שבה הרגולציה והחקיקה בעולם מעדיפה רכבים חשמליים – אספקת ליתיום תהווה מצרך בסיסי לייצור רכבים חדשים. כלומר, מי שלא ייהנה מגישה לכמויות מספקות של ליתיום – לא יוכל לייצר רכבים. ללא נוכחות איתנה בשוק הליתיום, מדינות עלולות לראות את תעשיות הרכב שלהן מתמוטטות.
המלחמה בין המעצמות
כמו במרוץ החימוש סביב ביסוס תעשיות רכב חשמלי, גם בקרב על הליתיום המערב משתרך אחרי סין. הסינים זיהו ראשונים את הפוטנציאל של הליתיום והחלו לנקוט במהלכים משמעותיים להשגת זיכיונות לכריית ליתיום ב-"משולש הליתיום" בדרום אמריקה (האזור העשיר במשאבים שבין ארגנטינה, צ'ילה ובוליביה).
בשנים האחרונות האמריקאים החלו לפעול במהירות כדי לסגור את הפער מול הסינים. הנשיא לשעבר דונלד טראמפ אפילו הכריז על מצב חירום לאומי העוסק במחצבי הליתיום – וביצע צעדים ראשונים לקראת בלימת ההשתלטות הסינית על התחום. יורשו בתפקיד ג'ו ביידן מבצע כיום מהלכים דרמטיים אפילו יותר: הממשל הנוכחי בארצות הברית משקיע מיליארדים בביסוס שליטה בשוק הליתיום העולמי.
אך מצבן של השחקניות האירופאיות גרוע אפילו יותר מזה של האמריקאים. קאנצלר גרמניה, אולף שולץ, סיכם זאת בפשטות: "בהשוואה לסין ולמדינות אחרות, גרמניה לא נהנית מנוכחות משמעותית במשולש הליתיום של דרום אמריקה", הוא אמר במהלך ביקור באזור – שנועד בין היתר להשיג אחיזת רגל גרמנית בשוק. הגישה למשאבי הליתיום חשובה במיוחד לגרמניה, שכלכלתה מתבססת בצורה משמעותית על תעשיית הרכב ועל יצרניות הרכב המקומיות.
הקרב על הליתיום כבר הגיע למאבק הגיאופוליטי החשוב ביותר של השנים האחרונות: הפלישה הרוסית לאוקראינה שנמשכת כבר כמעט שנה. אוקראינה היא שחקנית משמעותית בשוק הליתיום – עם 500 אלף טונות של משאב הטבע החשוב. באופן טבעי, הפלישה הרוסית שיבשה את שרשראות האספקה במדינה – והקשתה מאוד על כריית הליתיום האוקראיני. בין היתר, המלחמה באוקראינה היא אחת הסיבות המובילות לעלייה האחרונה במחירי הליתיום – שמשפיעה על מחירי הרכבים החשמליים. זו רק דוגמה ראשונה להתמזגות בין האינטרסים הפוליטיים – לבין כלכלת הליתיום המזנקת.
מה הצעד הבא במלחמת הליתיום? קשה לדעת מה יוליד יום. בעידן הרכבים החשמליים, הליתיום הוא המלך – וכפי שהנפט יכול ללמד אותנו, יחד עם הכוח מגיעים תמיד גם מאבקי השליטה. האם אנחנו צועדים לקראת מלחמה אלימה על השליטה במשאבי הליתיום, עם טנקים במחצבות ומטוסי קרב בשמיים? בעתיד הקרוב קשה לראות את המאבק על השליטה במשאב הטבע החדש הופך לפיזי. אלא שהיריבות בין ארצות הברית לסין רק הולכת ומסלימה – וההערכה המקובלת היא שמאבקי הליתיום יהוו חלק משמעותי מהמתיחות החדשה בין השתיים.
כתבה מצוינת