לא מעט אנשים בארצות הברית, בסין, באירופה ובישראל היו קונים רכב חשמלי כבר מחר בבוקר – אם רק היה להם שקע זמין לחבר אותו אליו.
תשכחו מ"חרדת הטווח" הפופולרית להכעיס, אומרים בתעשייה, מה שבאמת פוגע במכירות, במיוחד עבור תושבי ערים המתגוררים בדירות, הוא המחסור האדיר במטען זמין כשהם מחפשים חניה ברחובות רמת גן.
מים סוף עד ים כנרת, בקיבוץ, בכפר, בקרת – בכל מקום נמצאים היום אנשים שמודאגים ממשבר האקלים ומהווים קהל מתאים לקידום תחבורה חשמלית, בצורה שתגרום לשינוי מהיר בתרבות הנהיגה שנראה ברחבי העולם.
אך במצב הקיים, נדמה לרבבות אלו שבלי חניה צמודה (וכזו שניתן לחבר לרשת החשמל הביתית בקלות) שזהו זה – הם מחוץ למשחק ולכודים בבחירה ברכב התלוי באנרגיית הדלק ולא אחרת.
הנתק הגדול
"אני גר במדבר טעינה" מספר תושב שיכון ביי קלאב בקווינס לתחקיר של הניו יורק טיימס בנושא. "המטען הכי קרוב לפה הוא בסוכנות מכירות של ניסאן, כשלושה קילומטרים מפה – פשוט לא ריאלי שאתנהל כך עם הרכב הפרטי שלי, זו טרחה שדורשת ממני בזבוז של זמן רב".
תושבי הדירות בשיכון התאגדו זה מכבר כדי ללחוץ על בעלי הקרקע להתקין מטענים במגרשי החניה (הפתוחים לציבור בחלקם), שמונים 1,300 מקומות – אך המשא ומתן התפוצץ סביב הדיון על תשלומי החשמל וחלוקת הרווח הצפוי ממנו.
נראה שבארצות הברית מדיניות הרכב מצד הרשויות אינה מתואמת עם המצב בשוק, הפרטי במהותו. אל מול עשרות הדגמים העומדים להגיע לשוק האמריקאי על מנת לאתגר את טסלה – על חברות הרכב ועל רשתות הטעינה שהן מקימות נכתב כאן כבר בהרחבה – עומדות הרשויות המקומיות ולא מספקות את התשתית הנדרשת לקיום התחרות שעשויה להועיל לבריאות הציבור והסביבה.
מטעין זמין משפר את הסיכוי שהתושבים יבחרו ברכב חשמלי
בדומה לישראל, אחוז הולך ועולה של אמריקאים מתגוררים בבניינים משותפים וההערכה היא ששתיים מתוך חמש משפחות בארה"ב גרות בדירה כחלק מבניין או קומפלקס משותף, בלי גישה לחניה פרטית מקורה עם מקום אפשרי למטען פרטי.
המציאות עבור אזרחיה הממהרים של ארצות הברית היא כזו שאם אין מטען זמין בקרבת העבודה או הבית כמעט ולא קיימת הצדקה להחזיק רכב חשמלי – משום השימוש בו הופך למסורבל ומעיק, מה שמרחיק קונים רבים.
והמספרים מעידים על כך בכל הזדמנות – כמעט בכל מדינה בה קיים שוק רכב חשמלי, החל מסין ועד קליפורניה, שיעורם של הרכבים החשמליים מכלל מכירות הרכב מתקשה לעמוד על יותר מאשר אחוזים בודדים, עם שינוי אבסולוטי כל כך קטן שכמעט מביך לקרוא לו "צמיחה".
בשנגחאי, לדוגמה, הוחלט על השקעה מאסיבית והקמה של מאה אלף מטענים בתוך המרחב העירוני על מנת לספק תשתית טעינה זמינה עבור רכבים בתוך העיר. בתוך שלוש שנים בשנגחאי יהיו כמעט ארבע מאות אלף מטענים שמיועדים לשרת בדיוק את תושבי העיר המצטופפים, במטרה להזניק את השימוש ברכבים חשמליים.
מדיניות ציבורית מכתיבה את מגמות השוק
את הצד הציבורי של שינוי המגמה ניתן לראות בצעדים שנוקטות בערך עשרים ערים גדולות ברחבי העולם, בהובלת לונדון. כולן מתכננות, בדרך זו או אחרת, לאסור לחלוטין כניסת רכבים לא-חשמליים או רכבים מביאים לפליטה של גזי חממה לשטחיהן.
בריטניה גם מצאה את עצמה בחזית החקיקה נגד רכבים מזהמים עם העברת החוק האוסר על מכירת רכבים המונעים בדלקים מאובנים, כולל רכבים היברידיים, עד שנת 2035.
למרות שהחדשות נשמעות טובות, הן מכילות עוד כשל פוטנציאלי בקידום התחבורה החשמלית – שכן עיקר הרכבים החשמליים שנמכרים ויימכרו עד 2030 הם היברידיים ורכבים חשמליים באופן בלעדי הם רק טיפה בים מכירות הרכב הכלליות – ב-2019 נמכרו 1.6 מיליון רכבים חשמליים בעולם מתוך למעלה מתשעים מיליון רכבים בכלל. השינוי לא מספיק בולט.
חשוב לזכור גם שלמרות שטסלה חוותה שנה מצוינת, מכירות הרכבים החשמליים נפלו הן בסין והן בארה"ב – בראשונה התמריצים הופחתו וכמעט בוטלו, ובשנייה כבר יש תמיכה גלויה בחזרה לדלקים מאובנים בתעשיית הרכב והאנרגיה.
ומה מתכננים בישראל בנוגע לתמיכה אורבנית?
יותר ויותר מומחים לסביבה ולתחבורה מדברים היום על הצורך בתוכנית כלכלית נרחבת, בסדר גודל של התוכנית להבראת אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה – שתנווט כספים רבים ביצירת תשתית, תמיכה ותמריצים ממשלתיים שנועדו כולם לשכנע את מיליוני הנהגים באמריקה (ואולי בעולם?) לנטוש את הדלק ולעבור לתחבורה ואנרגיה המבוססות על מקורות מתחדשים.
בישראל עוד לא קיים חוק המסדיר התקנת מטענים ניידים בבניינים ובבתים משותפים, בהם גרים רוב תושבי המדינה. לפי חוק המקרקעין דרושה הסכמה של רוב/כל הדיירים על מנת להתקין עמדות טעינה במידה וקניתם רכב חשמלי ואתם רוצים להטעינו בסמוך לבית.
הגישה הכללית, כך נראה לפי המכרזים של משרד האנרגיה בנושא, היא הקמה של מטענים בכמה דרגות טעינה אשר מתמקדת יותר בהקמה של תחנות טעינה במרחבים ציבוריים או ציבוריים למחצה ולאו דווקא במרכזי מחיה עירוניים:
בישראל החלה הקמה של מעל מאה עמדות טעינה מהירות בעיקר מחוץ לערים, בנוסף לעוד אלפי עמדות טעינה רגילות בשלושים רשויות מקומיות, מרכזי מסחר ובחניות של מעסיקים במימון משרד האנרגיה.
החברות הפרטיות מנסות למלא את החלל
בינתיים תשתית הטעינה באמריקה היא פרטית – אילון מאסק ממשיך להרחיב את רשת הסופרצ'רג'ר שכבר נמצאת באלפים ומאחוריו נמצאים אלקטריפיי אמריקה, שמקימה רשת טעינה משותפת לפולקסווגן, פורד ואחרות.
רוב המטענים של חברות אלו נמצאים בחניונים ובמרחבים ציבוריים, אך הן טסלה והן אלקטריפיי הודיעו כבר שמוקד ההשקעה שלהן עובר מהקמת תחנות לטעינה מהירה בסמוך לאוטוסטרדות מרכזיות למרכזים העירוניים, שם נמצאים עיקר הנהגים.
בלונדון סימנס משקיעה כסף וזמן רב על מנת להפוך את מרכז העיר לידידותי לרכבים חשמליים, כפי שהודגם בשדרה החשמלית החדשה שנחנכה בחודש שעבר. בינתיים באמריקה עוד אף אחד לא ממהר להפוך את פנסי הרחוב למטענים וההשקעה מתמקדת בעיקר בתשתית טעינה בחניוני מרכזי קניות – גישה כלכלית שלא מפתיעה אף אחד, אך מוצדקת לאור השוק הפרטי בעיקרו.
בישראל, כפי שראינו, עוד לא הובן הצורך בתמיכה בדרי הבניינים שמחפשים חניה ברחוב ומקווים גם להטעין את הרכב החשמלי העתידי שלהם. האם הממשלה החדשה תציג עבורנו שינוי מערכתי כולל שיתמוך באנרגיה הנקייה וברכבים חשמליים?
