
במהלך המאה ה-19 התרחשה בין מעצמות אירופה השונות תחרות עיקשת על המשאב החשוב ביותר באותה העת: אדמה. באסיה ובאפריקה, ולמעשה בכל פינה פנויה בגלובוס, התחרו ביניהן המעצמות הקולוניאליות על שליטה בשטחים פנויים.
במרכז אסיה התרחש "המשחק הגדול" בין בריטניה לרוסיה – וביבשת השחורה פרץ "המירוץ לאפריקה" בין גרמניה, איטליה, פורטוגל, בריטניה, בלגיה, ספרד וצרפת. מאה שנים אחר כך, בתחילת המלחמה הקרה, נערכה תחרות אחרת על יכולות גרעיניות: ארצות הברית, ברית המועצות, בריטניה ורוסיה נאבקו זו בזו על פיתוח כלי נשק גרעיניים, על השגת מדעני גרעין מובילים – ועל שתילת מרגלים בתכניות הגרעין היריבות.
אלא שכיום אנחנו רואים תחרות בינלאומית אחרת: התחרות על הרכב החשמלי. תעשיית הרכב החשמלי היא מן הצומחות ביותר בעולם – וללא ספק נהנית מפוטנציאל גבוה במיוחד. האמריקאים, הסינים, האירופאים וההודים סימנו כולם יעדים שאפתניים במיוחד להשגת נתחים גדולים מנתח השוק החשמלי העתידי. אל תוך המשחק הזה נכנסו גם שחקניות קטנות יותר כמו רוסיה, טאיוואן ואפילו סעודיה.
למרות מעורבותן של השחקניות הבינוניות, אין ספק שהתחרות המרכזית מתקיימת כיום בין ארצות הברית, סין והאיחוד האירופי (עם נוכחות מכובדת של יצרניות הרכב הוותיקות מיפן וקוריאה הדרומית). במציאות של מלחמה קרה חדשה בין המערב לסין – שכוללת מלחמה רשמית על תעשיית השבבים ומאבק על נוכחות במדינות מתפתחות – אין ספק שהקרב על הרכב החשמלי הוא בעל השלכות גיאו-פוליטיות משמעותיות ביותר.
ארה"ב
"עתיד התחבורה הוא חשמלי", הודיעו רשמית בהכרזה של הבית הלבן האמריקאי – שבה בישרו על השקעה משמעותית של ממשל ביידן בתשתיות רכב חשמלי. האמריקאים לא מסתפקים בטסלה של אילון מאסק – ומעוניינים לעודד צמיחה של יצרניות חשמליות חדשות וכן מעבר מוצלח של יצרניות הרכב האמריקאיות הקיימות לעידן האידיאלי החדש.
בין הנתונים שבהם מתגאים האמריקאים ניתן למנות השקעה פרטית של 85 מיליארד דולר בייצור רכבים חשמליים וסוללות לרכבים חשמליים מאז כניסת הנשיא ביידן לתפקידו, וכן פתיחה של מפעלים לייצור רכב חשמלי בבעלות יצרניות זרות בתוך ארצות הברית. טויוטה והונדה הן רק שתי יצרניות שהודיעו כבר על הקמת מפעלים בדרום וצפון-מזרח ארצות הברית.
סין
באופן טבעי, סין הקומוניסטית נוהגת לדבר פחות – אך אולי גם לעשות יותר. תחת עידודו הפעיל של הנשיא האוטוקרטי שי ג'ינפינג, סין הולידה מגוון רחב של יצרניות כלי רכב חשמליים מכל הסוגיים: כלים זעירים למיקרו-תחבורה, אוטובוסים, משאיות וגם כלי רכב פרטיים.

ההצלחה הסינית משמעותית במיוחד ונוכחת גם במדינות כמו ישראל. כבר לא נדיר בכלל לראות את דגמי ג'ילי, MG, אייווייס ו-BYD על כבישי הארץ. אחרי שנים של תדמית מפוקפקת, היצרניות הסיניות סוף כל סוף התגברו על מחסום דעת הקהל: ישראלים רבים כבר לא מתביישים לספר שהם מחזיקים בבעלותם רכב מתוצרת סין.
אירופה
האיחוד האירופי הוא הצלע השלישית במשולש הגיאו-פוליטי הזה. מצד אחד, באיחוד ניתן למצוא כמה מיצרניות הרכב הגדולות והחזקות ביותר בעולם – מפולקסווגן ודיימלר ועד לסטלנטיס. מנגד, האיחוד לא נהנה מהנהגה חזקה כמו ארצות הברית וסין – רבות מהיצרניות המובילות של אירופה מתקשות לעשות את המעבר לעידן הרכב החשמלי.
לאחרונה פרסמה קבוצת המחקר T&E אזהרה חמורה לאירופה: אם האיחוד לא יפעל במהירות – סין תביס אותו בקרב על שליטה בתעשיית הרכב החשמלי. בקבוצת המחקר מצביעים על מספר נתונים מדאיגים מצד האירופאים. במחצית הראשונה של 2022 היוו החשמליים כ-11 אחוזים מסך כל המכירות באיחוד – נתון נמוך יותר מהתחזיות ההיסטוריות.

מנגד, יצרניות סיניות גדולות כמו BYD הצליחו להשיג אחיזה משמעותית בשוק האירופאית – והחלו לדחוק את רגליהן של היצרניות האירופאיות ותיקות. לפי ההערכות של T&E, הסיניות תפסו עד כה נתח של 5 אחוזים מהשוק באיחוד האירופי – והן צפויות להגיע לנתח של 18 אחוזים עד שנת 2025.
הנתונים הללו אמורים להדאיג את מקבלי ההחלטות באיחוד – שעלולים לראות את אחת התעשיות הצומחות ביותר בעשורים הקרובים חומקת מבין ידיהן. כדי לתת מענה לאיום הסיני, קבוצת המחקר פרסמה כמה המלצות פומביות לצעדים שאותם האיחוד האירופאי חייב לנקוט – ומהר:
- להטיל איסור מלא על מכירת מכוניות המונעות בדלקי מאובנים – כבר בשנת 2035
- לבטל את כל הפטורים שמוענקים למכוניות דלקי מאובנים
- להשקיע סכום משמעותי מתקציבי האיחוד בבניית תשתיות רכבים חשמליים
ב-T&E כתבו בסיום הדוח הפסימי: "הכישלון של היצרניות של האיחוד להגביר את ההיצע עלול לגרום לכך שיצרניות זרות יציעו דגמים זולים ויתפסו נתח גדול מהשוק באירופה".
האיחוד האירופי ספג בחודשים האחרונים שורה ארוכה של תחזיות פסימיות נוספות. קבוצת מחקר המתמחה בתחום האנרגיה העריכה כי האיחוד יצטרך להשקיע כ-80 מיליארד אירו בעמדות טעינה – השקעה שלפי שעה לא הוכרזה. מנגד, גופים אחרים התריעו על זינוק במחירי סוללות הרכבים החשמליים באירופה – שפוגע גם הוא ביכולת של היצרניות האירופיות לשווק דגמים במחירים נגישים ובייצור המוני.
לאירופה נותרו גם כמה סיבות לאופטימיות. במסגרת חבילת השקעות אדירה בהיקף של 750 מיליארד אירו שהוכרזה במסגרת מגפת הקורונה הוקדשו 20 מיליארד אירו לעידוד המעבר לרכבים חשמליים. מדינות שונות באירופה הכריזו גם הן על תקציבים מיוחדים שנועדו לסייע ליצרניות המקומיות להגביר את הייצור – ולציבור המקומי לרכוש רכבים חדשים.
לסיכום, המרוץ על השליטה בתעשיית הרכב החשמלי בשיאו – והמדינות המובילות בעולם מתחרות זו בזו על נתחי השוק העתידיים. בחודשים האחרונים התפרסמו מספר אזהרות מדאיגות מצד האיחוד האירופי – שיהיה חייב להגביר את מאמציו כדי להישאר בתוך המשחק על הרכב החשמלי.