הממשלה תשלם לסלופארק כדי לעזור לכם למצוא מטען לרכב חשמלי

סלופארק זכתה בתחילת השנה במכרז של משרד האנרגיה להקמה ותפעול של מערכת מידע ממוחשבת – משמע, אפליקציה – לניהול עמדות הטעינה לרכבים חשמליים ברחבי הארץ.

לפי הודעת המשרד, במסגרת המכרז תפתח סלופארק מערכת איסוף, שמירה והצגת נתונים ממפעילי עמדות הטעינה בישראל שהקימו עמדות במסגרת מכרזים של משרד האנרגיה. במקביל, תוקם אפליקציה ייעודית לנהגים שתציג את נתוני העמדות, בזמן אמת.

בהתאם למכרז, דרך האפליקציה נוכל לדעת מה המצב כל עמדות הטעינה בארץ בזמן אמת, כולל סטטוס (תפוס/פנוי), משך הטעינה הנוכחית, המחירים בעמדה וסטטוס תקלות. המטרה הראשית היא לאפשר לנהגי הרכבים החשמליים לנהל טוב ונכון יותר את הנסיעות, להקטין את חרדת הטווח ולדעת אם ואיפה המטען הקרוב אליהם. כמו כן, האפליקציה תכלול מידע ממספר חברות הפועלות היום בשוק, ותביא אותן לפלטפורמה משותפת.

למרות הבשורה הגדולה שהמהלך הזה עשוי לציין, רבים – וגם אנחנו – מסתכלים על המצב הנוכחי ועל התכניות החסרות של המדינה ביחס לתחבורה החשמלית, ונותרים ספקנים למדי.

מה הסיכוי למצוא מטען פנוי באמצע גוש דן?

הנגישות לעמדות טעינה כיום, כפי שנהגי רכב חשמלי רבים יודעים, עלולה להיות מתסכלת ביותר. במצב הנוכחי, עבור כמעט כל חברת טעינה יש אפליקציה ייעודית שפועלת בנפרד, שאליה צריך להירשם על מנת להשתמש בתחנות הטעינה שלה. כמו כן, ברוב האפליקציות הקיימות אין אופציה של תשלום מידי באשראי והתשלום עבור טעינה נעשה באמצעות ׳צ׳יפים׳ או מטבעות שנרכשים בתוכה.

למעשה, על מנת לתפעל את עמדת הטעינה הקרובה אליך, יש צורך בהתקנה והרשמה לכל האפליקציות הקיימות בשוק וחיפוש במקביל (במידה ואתם יודעים מי הקים עמדות ציבוריות בסביבה). ניתן גם לבדוק במפת עמדת הטעינה באתר, אך לא ניתן לראות את זמינות או להתחבר אליהן ללא האפליקציות.

כזכור, טעינה של רכב חשמלי, גם בטעינה מהירה, היא ארוכה ומורכבת יותר. בניגוד לתחנת דלק, אי אפשר פשוט להגיע ולחכות שמישהו יפנה את העמדה – צריך לדעת ולתכנן מראש מתי ואיפה לחבר את הרכב למטען (במיוחד אם אין לכם חניה פרטית עם מטען ביתי). המצב הנוכחי כל כך חמור, שאפילו קיימות קבוצות באפליקציות המסרים כמו וואצאפ ואחרות שנועדו לעזור לנהגים למצוא את המטען הקרוב אליהם.

האם זה מספיק?

תכנית משרד האנרגיה, בעלות של שלושים מיליון ש״ח, היא להגיע ל-2500 עמדות טעינה ברחבי הארץ השנה, כשעד כה הוקמו רק כמה מאות מתוכן. עמדות אלו מתוכננות לקום בשטחים ציבוריים, כמו חניונים, מוקדי ציבור, מקומות עבודה ושטחי הרשויות המקומיות – ויהוו מרכיב משלים לעמדות ביתיות שחלק לא מבוטל מהציבור עשוי להתקין בשנים הקרובות, עם רכישת הרכב החשמלי הראשון.

---

יכול לעניין אותך:

• טסלה מרחיבה את רשת הסופרצ׳ארג׳רים, גם לירושלים ולכנרת
• מפת עמדות טעינה לרכב חשמלי
• MG מארבל R תגיע לישראל במהלך השנה

---

המכרז בו זכתה סלופארק עשוי להיות הדרך של משרד האנרגיה לפתור את המצב המבלבל שמתרחש כעת בתשתית הטעינה הארצית: חלק ניכר מעמדות הטעינה הקיימות כבר הוקמו בעקבות אחד מארבעת המכרזים של משרד האנרגיה בנושא, ואיגוד של אלו תחת אפליקציה אחת, שתאפשר גם תשלום בדרך אחת, יכול להקל על כולנו.

למעשה, סלופארק תייצר עבור משרד האנרגיה ׳רשם עמדות טעינה׳ שבמצב אופטימלי יוכל גם לשמש כלי לניהול רשת החשמל הארצית וניווט עודפי אנרגיה בזמן אמת. עם זאת – גם כאן עולות שאלות חשובות בנוגע לעתיד תשתית הטעינה:

האם יחויבו כל המפעילים המסחריים בארץ להתחבר לרשם של משרד האנרגיה? המכרז הקיים מתייחס לניהול עמדות הטעינה שהוקמו במסגרת מכרזי משרד האנרגיה, אך האם יכללו גם עמדות טעינה שיוקמו באופן פרטי? והאם ניתן יהיה לדעת מה תעריף הטעינה של עמדות פרטיות בזמן אמת?

האם נוכל לשריין עמדת טעינה? מתוך ההבנה שטעינה מספקת דורשת מינימום של מספר שעות, האם האפליקציה החדשה תאפשר לנו לשריין את עמדת הטעינה במתחם BIG הקרוב, ליד איקאה או בחניון של העבודה? כמו כן, מתי נוכל לראות עמדות טעינה פנויות באפליקציות כמו Waze?

2,500 עמדות טעינה זה לא מספיק. מתוך 2500 עמדות שעלו במכרז של משרד האנרגיה, רק 111 מתוכננות להיות תחנות מהירות (DC), מהסוג שמתאים למיקום בכבישים מהירים או מבודדים, כמו מצפה רמון או כביש 6. בהתחשב בשלושה מיליון רכבים שקיימים בישראל ואמורים להפוך לחשמליים ובכך שהמדינה הולך ומצטופפת, 2500 עמדות ציבוריות הן הרבה פחות מהדרוש לצורך אימוץ מהיר של תחבורה חשמלית. דרישה הגיונית ממשרד האנרגיה, התחבורה והגנת הסביבה היא לפרסם קולות קוראים רבים ונוספים, כמו גם מפה לעמדות בכבישים המהירים הבינעירוניים, בין אם בהתבסס על תחנות דלק קיימות ובין אם על בסיס תשתיות חדשות.

פיזור עמדות טעינה בצורה נכונה. כיום, עיקר עמדות הטעינה מרוכזות סביב תל אביב, עם מעט במישור החוף וחיפה. בבאר שבע ודרומה או צפונית לחיפה יש מיקומים בודדים בהם ניתן לחבר רכב לכבל טעינה (אם כי כבר ניתן לנסוע לאילת באמצעות רכב חשמלי). המידע על מצב העמדות הקיימות אינו נגיש מספיק ודורש שימוש בכמה אפליקציות ומנויים שונים, מה שפוגע ביכולת תכנון הנסיעה. בירושלים, מקום מושבם של קובעי המדיניות בנושא – יש מעט מאוד עמדות טעינה (בייחוד מהירות) לרכבים חשמליים.

הפיזור המתוכנן של משרד האנרגיה אינו גלוי ומתבסס בעיקר על מעסיקים ורשויות מקומיות – בלי תעדוף גיאוגרפי והבאת תמריצים להקמה של עמדות באזורים עם נגישות נמוכה או ברשויות מקומיות חלשות מבחינה סוציואקונומית. כמו כן, לא קיים בנמצא תכנון עתידי לעשור הקרוב של תכנית אב לתשתית טעינה, ומונע חשיפה של הציבור לתהליכי החשמול האמורים להתבצע.

צעד חיוני, אך זו רק ההתחלה

הצעד של משרד האנרגיה הוא לא פחות מחיוני לאור מצב התפעול של תשתית הטעינה הקיימת היום בארץ. התסכול וחוסר הוודאות צריכים להעלם במהרה מעולם התחבורה החשמלית בישראל, במיוחד כשהמדינה מספיק קטנה כך שחרדת טווח היא מושג שלא אמור להיות רלוונטי בה.

עם זאת, גם ׳איחוד התשתיות׳ המתוכנן, שהיקפו אינו ברור מספיק, מרגיש כמו צעד קטן מדי בכיוון הנכון. הוא מצטרף לשורת מהלכים לא מספקים בנושא התחבורה החשמלית והמעבר למשק דל פחמן, כמו אי הסרת חסמי ייבוא ומכסים גבוהים, תמריצים לא מספקים בכל התחומים הקשורים. 

מעל לכל מתנוססת הקפאת התלות של המדינה בדלקים מאובנים לעוד עשור לפחות, באנרגיה ובתחבורה, בשל יעדי ייצור האנרגיה מגז בשיעור של 60% מכלל האנרגיה ב-2030. מה שדרוש ממשרדי הממשלה כעת, כאשר ישראל מפגרת אחרי השווקים המרכזיים בתחום, הוא קידום מהיר ומסיבי של תשתיות רחבות ונגישות, שיאפשרו למעוניינים בכך לעבור לרכב חשמלי בקלות. במקביל, עליה לתמרץ בצורה חד משמעית את רכישת הרכבים החשמליים.