בשבוע שעבר אישר הפרלמנט הצרפתי חוק חדש, אשר מחייב את כל הבניינים החדשים באיזורי תעשיה בהקמה של גג ירוק לפחות באופן חלקי. לפי החוק, גגות הבניינים יצטרכו להיות מכוסים חלקית בצמחיה או בפאנלים סולאריים – שיפחיתו את עלויות האנרגיה של הבניין, ישפרו את הטמפרטורה בתוכו, יקלו על עומס החום העירוני ויעודדו מרחבים ירוקים בתחומי העיר.
החוק החדש נולד בעקבות פעילות אינטנסיבית של פעילי סביבה, וההצעה המקורית התכוונה לחייב כיסוי מלא של גגות הבניינים בפאנלים סולאריים או בצמחיה ובעצים. לפי הסוכנות האירופית לאיכות הסביבה, גגות ירוקים חשובים מאד בתחום העירוני, ומשפרים את החיים בה במספר דרכים – באמצעות קליטה של מי הגשמים, יצירת אזורי מחיה לבעלי חיים ולחיזוק המגוון הביולוגי, חיזוק גננות וחקלאות מקומית וכן הפחתת עומס החום בבניין ובעיר.
המהלך הצרפתי עומד להוביל חיזוק משמעותי של הטבע העירוני, במיוחד באיזורי תעשיה – הידועים בהעדר הקיצוני של שטחים ירוקים בתחומם. אמנם החוק הצרפתי אינו מתייחס לאחוזים ספציפיים כרגע, אבל הכיוון הוא ברור ומדובר בעניין של זמן עד שאלו יגיעו גם לבנייני מגורים וגם יקבלו שטח גדול יותר.
על פי סוכנות הגנת הסביבה האמריקאית, גגות ירוקים קרים יותר ב-16-22 מעלות מאשר גגות שאינם ירוקים, ובפריסה נכונה ורחבה הם יכולים לקרר את הטמפרטורה הממוצעת בעיר ב-2 מעלות – שינוי משמעותי, בהתחשב בכך שהערים הן ״איי חום״ ושהטמפטורה בהן גבוהה ב-5 מעלות בממוצע מאשר בשטחים פתוחים או בשטחים ירוקים. פרט לכך, השילוב של גגות ירוקים ופאנלים סולאריים מפחית את צריכת האנרגיה של בניינים – והפקת חשמל מהשמש מחזירה בסופו של דבר את ההשקעה שבהתקנת הפאנלים ומניבה רווח לבעל הבניין.
החמצה מקומית
המהלך הצרפתי מבליט את הפספוס של מדינת ישראל בתמרוץ נכון של הפקת אנרגיה מפאנלים סולאריים – שנחשף בתחקיר גדול שבוצע בעיתון ״הארץ״ בחודש האחרון, על פיו המדינה מציבה חסמים רבים וסבוכים במספר רמות ניהול שמונעים הלכה למעשה מאזרחים רבים להתקין פאנלים סולאריים בגגות ולחבר אותם לרשת החשמל.
לפי גופים סביבתיים שונים ישראל יכולה להפיק לפחות רבע מהחשמל הדרוש למשק באמצעות פריסה מלאה, רחבה ומהירה של פאנלים סולאריים על גגות מגורים ותעשייה. כמו כן, הפקת חשמל באמצעות דו-שימוש בקרקעות צבאיות או חקלאיות יכול למלא את כל הצרכים האנרגטיים של ישראל – רק מהשמש, לפני ניצול הפוטנציאל שברוחות בים התיכון.
לפי דו״ח של המשרד להגנת הסביבה, כבר היום קיים הפוטנציאל לייצור של 30 טרה-וואט-שעה של חשמל בכל שנה רק מפאנלים על מבנים – כ-46% מצריכת החשמל בישראל, מבלי ניצול של השטחים הפתוחים. עד 2050 יכולה ישראל להגיע לייצור של למעלה מ-80% מהחשמל הנצרך בה באמצעות אנרגיה סולארית, רק מבניינים.
תוספת גם של גגות ירוקים להפקת החשמל יכולה לשפר את יכולת הערים הישראליות להתמודד עם גשמים ושטפונות, שצפויים להתחזק ולהפוך אלימים יותר עם השנים. בנוסף, ריבוי נקודות ירוקות בערים יחזק את זני הציפורים והחיות המקומיות, וכך לחזק את העמידות של המגוון הביולוגי של ישראל.
בנוסף לקשיים מהם סובלי דיירי בניינים, קיים תמריץ שלילי למבנים תעשייתיים להקמה של גגות סולאריים, משום שהמחיר בו מתמחרת חברת החשמל כל קוט״ש הולך ופוחת עם הגדלת הספק הייצור. כך, מבנים ציבוריים ומבנים תעשייתיים רבים לא מפיקים חשמל בהספק בו הן מסוגלים, משום שייצור של יותר מ-100 קוט״ש אינו משתלם כלכלית.
כל זאת – במקביל לעליה מתמדת במחירי החשמל לצרכנים, שנובע מהעליה במחיר של הפקת חשמל מדלק פוסילי.
לא ירוק פה
אחרי שנים של דשדוש, נראה שההתאוששות הירוקה שתוכננה ממשבר הקורונה קיבלה רוח גבית חזקה מאד בשל הפלישה של רוסיה לאוקראינה – שהבהירה לאירופה ולעוד רבים בעולם שההסתמכות על דלקים מאובנים הנשלטים על ידי דיקטטורות היא יקרה, הרסנית ומסוכנת.
בכל אירופה החקיקה הולכת ומתהדקת לכיוון הירוק ותוך שנים ספורות נתחיל לראות את הפירות של שינויי העומק הירוקים: החל מגגות ירוקים, דרך ביזור המערכת להפקת חשמל לבניינים, שכונות וערים במקום מפעלים בודדים, ועד תכנון מחודש של רשת החשמל שתסתמך גם על רכבים חשמליים המאזנים את הרשת ותורמים לה – במקביל לטעינת הסוללות.
במקום לתכנן את המדיניות בצורה שתאיץ את ההפיכה של ישראל למדינה ירוקה, התורמת לאיזון המשבר האקולוגי, ולשבירת המונופולים האנרגטיים, נראה שישראל נכנעת שוב ושוב לאינטרסים של חברות פרטיות שמוכנות למכור את איכות החיים של הישראלים עבור שורת רווח מנופחת.
