אלקטריפיי אמריקה תקים מרכזי טעינה ״ממוקדי אנשים״

אלקטריפיי אמריקה, חברת הבת לתשתיות טעינה חשמלית מבית פולקסווגן, חשפה בימים האחרונים את מה שהיא מכנה ״תחנות הטעינה של העתיד״ – מבנה דמוי טרקלין (או לאונג׳) הדומה לזה שניתן לראות בשדות תעופה, שנועד להפוך את ״חוויית״ ההמתנה לטעינת הסוללה לפחות מתישה, אולי אפילו לבילוי.

לא ברור מתי, או האם בכלל, טעינה של רכבים חשמליים תימשך או תיראה כמו העצירה בתחנת דלק, בה ניתן להשיב לרכב את טווח הנסיעה שלו בחמש דקות (ועוד לחשוב שמדובר בעיכוב). לכן, ההחלטה של אלקטריפיי אמריקה ליצור מתחמי טעינה ״ממוקדי אנשים״ היא למעשה רתימה של המציאות ליצירת נרטיב אחר – לא בהכרח פשרה רעה.

החברה מתכננת להקים מספר מרכזים כאלה בשנים הקרובות (אין עדיין לוח זמנים), קודם כל במספר אתרים בקליפורניה, מלכת הרכב החשמלי של ארה״ב, ובהמשך תבנה עוד כמה מרכזים במנהטן ובברוקלין, בקצה השני של המדינה. נכון לעכשיו, מתכננת החברה כמאה וחמישים ״נאות מדבר״ חשמליים שכאלה, שיכללו גם מתחמי אגירה.

טוענים מהר, טוענים לאט

הקוראים הנאמנים שלנו כבר יודעים שבהפיכת תחבורת העולם לחשמלית יש כמה ״גביעים קדושים״, שהשילוב ביניהם נחשב ככזה שיביא את דעת הקהל ואת הביקוש להעדיף באופן מובהק את הרכבים החשמליים, וכך לשינוי מהיר ונרחב של עולם התחבורה.

בין הגביעים הקדושים האלו ניתן למנות את עלות הרכישה הישירה (בלי תמריצים), עלות התחזוקה לאורך חיי הרכב וטווח הנסיעה עבור סוללה, שמשפיע באופן ישיר על מחיר הרכב.

מרכיב נוסף וחיוני הוא ההימצאות של תשתית טעינה פרטית וציבורית שתוכל לעודד ולתמוך במעבר המדובר. מבין כולם, תשתית טעינה יעילה היא כנראה המורכבת ביותר, וזו שדורשת את השילוב המירבי בין קביעת מדיניות, תכנון והשקעה פרטית של חברות.

הפיתוח של תשתיות הטעינה מתקדם כל הזמן בכמה מישורים: במישור הטכנולוגי, פיתוח של מטענים שיוכלו להעביר מטען חשמלי גדול יותר, בזמן קצר יותר.

במקביל, חברות ומדינות משקיעות בהקמה של מרכזי טעינה מהירים או אולטרה-מהירים בערים ובדרכים הבין-עירוניות, כמו גם שכלול וחידוש תשתית החשמל בתחומי הערים, על מנת לאפשר התקנה של מטענים בסביבות מגורים, בחניונים ובמקומות עבודה.

המהלך של אלקטריפיי מציג בתוכו שני מהלכים שנועדו לקדם את תשתית הטעינה הציבורית, במטרה להפוך את החיים עם רכב חשמלי לנוחים יותר וליצור ״תמריץ חברתי״ למעבר לרכב חשמלי, אך גם מגלמים בתוכם סתירה פנימית.

ראשית, תכנון המתחמים שאלקטריפיי אמריקה מציגה, עד כמה שיהפכו להיות ״מרכזיים קהילתיים״ כמו שהיא מתכננת, עדיין מנציחים את העובדה שטעינה חשמלית יכולה להיות ממושכת וגוזלת יותר זמן משהיינו רוצים. מנגד, מבטיחה החברה לקדם התקנה של מטענים אולטרה מהירים, והמשך פיתוח שלהם שנועד להאיץ את הטעינה – וכך, באידיאל, לייתר את המרכזים שהיא עצמה מתכננת.

מנגד, אפשר לראות את אלקטריפיי כחברה עם הסתכלות מפוכחת על המציאות, שמביאה שלפחות בעתיד הקרוב, חשוב לספק ללקוחותיה ״חוויית״ טעינה, משום שמי שנאלץ למלא את הסוללה באמצע היום או מחוץ לבית צריך להקדיש לכך זמן לא מבוטל. אם נוסיף לכך את ההפיכה של רכבים כבדים יותר לחשמליים בשנים הקרובות, שיצטרכו הפסקות ארוכות יותר ובמקומות נידחים יותר, אין ספק שנווה מדבר שכזה הוא פתרון חשוב, ואפילו הכרחי.

מושכים קהל

בצד הציני של הספקטרום, בהחלט אפשר לשאול מה ההבדל בין מה שאלקטריפיי מתכוונת לבנות ובין הוספה של בית קפה או סניף של מקדונלדס לתחנת דלק (בעיני, רק העדר ריח הבנזין הוא כבר תמריץ לא רע). אך נדמה שבאלקטריפיי רואים משהו גדול יותר מאשר רק תשתית טעינה.

למרבה הצער, השכנוע של קהל הנהגים לעבור לחשמל הוא עדיין אתגר, וכל חידוש או שדרוג שישכנע אנשים כי החיים עם רכב חשמלי הם נוחים יותר, ״עתידניים״ יותר או פשוט בעלי ארומה של יוקרה, עשוי להצליח בגדול.

דוגמה טובה למיצוב יוקרתי שכזה הוא ההכרזה האחרונה על שיתוף הפעולה בין לוסיד ואלקטריפיי, שיאפשר לנהגים של לוסיד להשתמש במטענים של אלקטריפיי אמריקה (ואלקטריפיי קנדה) בחינם למשך שנתיים מהרכישה. אין ספק שפגישת עבודה במתחם מסוגנן ויוקרתי כמו שאלקטריפיי מתכוונת לבנות תתאים לתדמית שרבים מנהגי לוסיד אייר רוצים לתחזק.

וגם אם לא מדובר בבשורה הגדולה של הטעינה החשמלית – אין ספק שהרחבת מרכזי הטעינה של אלקטריפיי (בכל אתר אמורים להיבנות כעשרים מטענים מהירים, יחד עם מתקן אגירה) תחזק את תשתית הטעינה בארה״ב, ופרט לאיכות הזמן בו נטענים הרכבים, תאפשר חיבור בין החופים השונים גם לרכבים שלא צורכים בנזין.