ההייפרספורט הסופר-טכנולוגי נולד בקנדה, לחברת ההזנק דיימון (damon). כמו מכוניות, טנדרים ומשאיות שעוברים תהליך חשמול, גם האופנועים נמצאים בנקודת מפנה קריטית.
יותר ויותר יצרניות דו-גלגלי מציגות לצד דגמי אופנועים עם מנועי בעירה פנימית גם דגמים חשמליים חדשים / או לפחות מצהירות שהן עובדות על כאלו, אחרות, כמו זירו האמריקנית, שיש כאלו המכנים אותה "הטסלה של הדו-גלגלי", פעילות כבר מספר שנים ומציעות מוצרים שהוכיחו את עצמם.
ההבנה שעולם הרכב הארבע-גלגלי צועד אל עידן החשמל, מחלחלת גם בעולם האופנועים, כשההתמודדות העיקרית נכון להיום היא עם נושא הטווח – אי אפשר לתכנן אופנועים עם סוללות גדולות וכבדות כמו שאפשר לשים ברכבים.
זה נכון שניתן לקנות כיום אופנועים חשמליים שמציעים טווח רכיבה נדיב יחסית, כמו הדגמים המובילים בסדרת ה-SR של זירו (שחלק מהם נמכרים בישראל) או ה-LiveWire של הארלי – אבל זה עדיין לא מספיק טוב.זמן הטעינה גם הוא מהווה פקטור – למרות שנושא זה משתפר משמעותית. נקודה כואבת נוספת היא נושא נגישות הטעינה. אופנוע הוא כלי שנפוץ יותר בערים מאשר באזורים כפריים, ולא כל אחד מצליח / יכול להשיג סידור נוח לטעינה בבניין מגורים משותף.
ברגע שסוגיות אלו ישיגו שיפור משמעותי, אפשר לצפות ליותר ויותר כלים דו-גלגליים חשמליים על הכבישים.
למרות האתגרים, אף אחת מיצרניות הדו-גלגלי הגדולות והמובילות בעולם לא תרצה להיתפס לא מוכנה ולהישאר מאחור כשהתחום הזה ימריא (זה יקרה כנראה יותר מהר ממה שחושבים), כך שאפשר להעריך די בביטחון שגם כאלו שעוד לא הציגו דגמים חשמליים, יעשו זאת בקרוב.
מי שהגדילה לעשות ומשיגה את האחרות היא דווקא הארלי דוידסון (כן כן, החברה האמריקאית הוותיקה שמזוהה יותר מכל עם אופנועים רועשים, דלק ושמן) עם ה-LiveWire שלה, שדווקא מציע נתונים לא רעים – טווח של כ-170 ק"מ וזמן טעינה מהיר יחסית שמקנה 80% סוללה תוך כ-40 דק'. החברה ממילווקי נמצאת בקשיים כלכליים כבדים וחייבת כל דולר כדי לשרוד. ה-LiveWire הוא אחד ה'אסים' של הארלי שאמור לעזור לה להתגבר על המשבר החמור בתולדותיה.
חזרה להייפרספורט של דיימון
מנוע חשמלי יחיד בהספק של 160 קילוואט מפיק 200 כ"ס, האצה מ-0 ל-100 תוך 3 שנות ומהירות מירבית של 320 קמ"ש – נתונים שמעמידים אותו בשורה אחת עם אופנועי הסופרספורט בעלי מנועי הבעירה הפנימית המושחזים ביותר שכסף יכול לקנות. יחד עם יכולות הפתיחה המשוגעות של אופנועים חשמליים, ששום כלי בעל מנוע בעירה פנימית לא יכול לייצר, נראה שיש פה מכונה מרגשת במיוחד, על גבול המוגזמת.
סוללת 21.5 קוט"ש מעניקה להייפרספורט טווח רכיבה מוצהר של כ-360 ק"מ ברכיבה משולבת, אך יש לשער שהטווח ה'אמיתי' יהיה קצר יותר ממה שמצהירים בפועל. בכל מקרה, ובהנחה שהחבר'ה מוונקובר עומדים מאחורי מה שהם אומרים, ההייפרספורט עשוי להיות אחד מהאופנועים החשמליים בעלי הטווח הגדול ביותר.
טכנולוגיית קצה סופר-מתקדמת
עם מספר מערכות טכנולוגיות ייחודיות שלא נראו עדיין בעולם הדו-גלגלי, ההייפרספורט החשמלי הוא האופנוע המתקדם בעולם.
מערכת SHIFT מאפשרת לרוכב לשנות לחלוטין את תנוחת הרכיבה – תוך כדי תנועה. ניתן לבחור בין מצב ספורט למצב 'קומיוטר', כשבלחיצת כפתור מתכוונן מיקומם של 4 נקודות מפתח באופנוע – כידון, מושב, רגליות רוכב ומשקף, מה שמשנה למעשה לחלוטין את אופי הרכיבה באופנוע.
מערכת CoPilot360 – מערך חיישנים היקפי אוסף מידע על סביבת האופנוע, ומתריע לרוכב על סכנה דרך ויברציות שנשלחות אל הכידון ובעזרת נורות LED מהבהבות שנמצאות על משקף האופנוע – בזמן אמת. בדיימון מצהירים שההייפרספורט שלהם הוא אוטודידקט – כל מאפיין ברכיבה מנוטר, עולה לענן ומנותח על ידי המערכות המתקדמות של הכלי, לטובת שיפור הרכיבות בהמשך.
המחיר של ההייפרספורט בגרסת ה-HS (גרסת הכניסה) מוערך בכ-25,000 דולר, כאשר המחיר של ה-LiveWire מבית הארלי עומד על קצת פחות מ-30,000 דולר. המחיר של אופנוע חשמלי נוסף בעל טווח רכיבה גדול יחסית, ה-SR/F של חברת זירו שנמכר בישראל, עומד בארה"ב על כ-21,500 דולר. לצד העובדה שהוא מצויד במערכות טכנולוגיות מתקדמות, מחירו של ההייפרספורט נשמע סביר בהחלט.
בדיימון מציעים גם גרסה נוספת להייפרספורט, יוקרתית יותר, פרימייר שמה, שכוללת רכיבים יוקרתיים כמו בולמים של אוהלינס ובלמים של ברמבו. מחירה של גרסה זו צפוי לעמוד על כ-40,000 דולר.
גרסה נוספת ומיוחדת אף יותר, שנקראת גרסת המייסדים, נמכרה בסדרה של 25 אופנועי הייפרספורט הראשונים שיוצרו. כל 25 האופנועים ברמת הגימור פרמייר בצביעות מיוחדות, נמכרו.
הזווית שלנו
כמו במכוניות – גם באופנועים, המהפכה החשמלית תגיע מלמטה – לא מאופנועי היוקרה הקיצוניים, אלא מקטנועים, ואופנועים שמוגדרים בדרגת הביניים – מקבילים לאחיהם בעלי מנועי הבעירה הפנימית בנפחי 300-700 סמ"ק. אלו האופנועים הנמכרים במאסות הגדולות ביותר, והמעבר לעידן דו-גלגלי חשמלי תלוי במידה רבה בהופעה של דגמים כאלו מבית היצרניות הגדולות והמוכרות – הונדה, ימאהה, סוזוקי, קוואסאקי ועוד.
ההייפרספורט של דיימון מדהים – בזה אין ספק, אבל קשה להאמין שנראה אותו שוטף את הכבישים. כמו שהזכרנו למעלה, מה שמונע כיום מלא מעט רוכבים שכן רוצים לעבור לתחבורה דו-גלגלית חשמלית לעשות את הצעד, הם האתגרים הקשורים בעיקר לטווח הרכיבה וזמן הטעינה, אבל בעיקר לנוחות הטעינה – כדי שאופנועים וקטנועים חשמליים יהפכו למיינסטרים הם חייבים להציע סוללה נשלפת שכל אחד יכול להוציא – ובמיוחד מי שגר בבניין, לטעון במשך הלילה בבית ולהחזיר בבוקר לאופנוע או לקטנוע ולצאת ברכיבה חרישית לעבודה.
קונספט מעניין שבא לתת מענה בנושא זה שייך לחברת הקטנועים הטיוואנית גוגורו (Gogoro) – שמציעה מס' דגמי קטנועים עם סוללות נשלפות שמיועדות לטעינה בכוורות מיוחדות, שמוצבות במקומות ציבוריים. עמדות אלו מציעות כמה עשרות תאים לסוללות, כשכל תא מתפקד כמטען. קצת לפני שמגיע הזמן להטעין את הסוללה, יוכל רוכב הגוגורו להגיע לנקודה שבה ממוקמת הכוורת (שאמורה להיות פתוחה 24 שעות כדי לאפשר זמינות גבוהה) לשים את הסוללה שלו ולקחת סוללה אחרת, טעונה במלואה, שרוכב אחר השאיר לטעינה – בזמן שהסוללה שלו נטענת עבור הרוכב הבא.
קטנועי גוגורו, שנמצאים בשימוש במספר מדינות באירופה, בעיקר בציים שיתופיים, היו אמורים להגיע לישראל ביבוא של חברת מטרו מוטור, אך נכון להיום נראה שהשקתם בארץ מתעכבת בעקבות משבר הקורונה.
האם אופנועים חשמליים יוכלו לנצל קונספט שדומה לזה של חברת הקטנועים הטאיוואנית? לא בטוח ששיטת הסוללות השיתופיות תתאים לכולם, אבל מה שכן בטוח, זה שכדי שנראה את האופנועים החשמליים גוברים על אחיהם בעלי מנועי הבעירה הפנימית בתחרות על לב הרוכב, השילוש הקדוש של טווח רכיבה, זמן טעינה ונוחות טעינה, יהיה חייבים להתקיים.
(תמונות כתבה: damon)