fbpx

מהפכה הפוכה: נפאל הייתה פעם מעצמת תחבורה חשמלית- מה השתבש?

המדינה הגבוהה והעניה הציגה בשנות ה-90 את הצי החשמלי הגדול בעולם. 20 שנה אחרי, לא נותר כמעט זכר לשימוש ב-600 הרכבים החשמליים שייצרו הנפאלים וששטפו את רחובות קטמנדו. עכשיו משיקה הממשלה מהפכה חשמלית נוספת

אם אתם מחפשים תחבורה ציבורית בקטמנדו יש לכם שתי אפשרויות: הראשונה והלא מפתיעה היא באמצעות אוטובוסים ומיניבוסים זוללי דלק. בשעות העומס, כלי הרכב האלה מלאים כמעט פי שניים מהקיבולת המתוכננת שלהם. הפלא מנוהל על ידי פקחים שתלויים מצידי הרכבים- כאשר האוטובוסים מאטים ועוצרים בתחנה, הפקחים מנסים לדחוס בידיהם עוד ועוד נוסעים, בסצנה שנראית קצת כמו ניסיון חטיפה.

האפשרות השנייה, המפתיעה והשקטה היא סאפה טמפוס (Safa Tempos, מילולית ״תלת-גלגליים נקיים״), שעומדים מחוץ לכאוס המשתולל. בלי פקחים וכמעט בלי ביקוש כלי הרכב נראים כמו קופסאות פח גדולות ולבנות, עם מקום ל-12 נוסעים ואישה ליד ההגה- מחזה לא נפוץ בנפאל.

כלי רכב אלו שמופעלים על ידי 12 סוללות עופרת-חומצה (בדומה לעגלות גולף, בניגוד לסוללות הליתיום האהובות היום) נכנסו לשימוש כבר בשנת 1996 ועד שנת 2000 כבר 600 מהם שטפו את רחובות הבירה. בשיא הפעילות הירוקה, כ-100,000 נפאלים השתמשו בשירות מדי יום ו-750 משרות חדשות נוצרות סביב הענף הירוק והמבטיח.

הצי החשמלי הגדול בעולם כמעט נעלם

במקור שימשה הסאפה כלי למלחמה בזיהום האוויר הקיצוני ששרר בבירה הנפאלית בעלות של 6,700 דולר בלבד ליחידה. 

בעוד שהסאפה יוצרה באופן מקומי ועם תמיכה ממשלתית שנועדה לקדם את אימוצה, היווה כלי הרכב את צי הרכבים לתחבורה ציבורית הגדול בעולם שמופעל בעזרת סוללות. כך הפכה אחת מהערים העניות בעולם לחלוצה בקידום תחבורה ציבורית חדשנית – אך רק לתקופה קצרה.

מהר מאד התגלה שמחיר התחזוקה של רכבים אלו, שהונעו ע״י סוללות עופרת מיובאות, יקר לפחות ב-25% ממחיר התחזוקה של כלי רכב מונעי דלק. בנוסף, בניסיון לפצות את חברות ייבוא הרכב בנפאל, הממשלה יזמה הנחה של 159% על המס של רכבים מונעי דלק– כך שלזכיינים היה זול יותר לייבא מיניבוסים מזהמים של טויוטה מאשר להשקיע בסאפה.

על אף שבגדול, לא מעט מהסאפות שרדו ועוד פועלות, הנחת המס הזו הביאה את האוטובוסים המזהמים להשתלט בחזרה על רחובות העיר. זיהום האוויר בעיר, שממוקמת בתוך ׳אמבטיה׳ טופוגרפית מוקפת הרים, לא איחר להאמיר בחזרה אל הרמות המחניקות שלפני הרפורמה.  

פקק תחבורה במהלך היום בקטמנדו, נפאל
עומס תחבורתי בקטמנדו, נפאל (תמונה: OlegD / Shutterstock.com)

תחבורה ציבורית ירוקה לגמרי עד שנת 2030

בשנה שעבר הממשלה הנפאלית החלה בקמפיין למעבר לתחבורה חשמלית כחלק מההתחייבות להסכם פריז (הסכם בין-לאומי שמגביל את פליטות גזי החממה ואמור להאט את ההתחממות הגלובאלית). לפי ״התכנית הלאומית לתחבורה חשמלית״, הממשלה מכוונת להפחית לפחות בחצי את השימוש בדלקים מאובנים עד שנת 2050. 

השלטון המקומי בקטמנדו התחייב להחליף את כל האוטובוסים והמיניבוסים בדגמים חשמליים עד 2030, וכבר השנה מומנה רכישה של 30 אוטובוסים חשמליים ראשונים. הממשלה הודיעה לאחרונה כי תרכוש 300 כלי תחבורה חשמליים נוספים לחיזוק התחבורה הציבורית בעמק קטמנדו ומחוצה לו.

על מנת לקדם את המהלך, מס הייבוא על רכבים חשמליים נקבע כעת על 1% עבור אוטובוסים ו-10% עבור מכוניות (עבור המקבילים זוללי הדלק, התעריף הוא 40% ו-240%, בהתאמה).

מעבר לתחבורה ציבורית חשמלית יעשה פלאים לכיס הנפאלי

מאז תקופת סאפה טמפוס, הטכנולוגיה לתחבורה חשמלית השתדרגה פלאים ותאפשר לנפאל לנשום לרווחה: השימוש בסוללות ליתיום הוא יעיל וכדאי יותר. אחד ההבדלים העיקריים בין סוללות עופרת-חומצה לסוללות ליתיום הוא זמני ההמתנה הקצרים של סוללות ליתיום, כך שניתן יהיה להפעיל את הכלים החשמליים במשמרות מסביב לשעון. 

יחד עם פרויקטים הידרואלקטריים במדינה (הפקת חשמל באמצעות זרימות מים), נפאל עומדת להגיע לראשונה ליציבות אנרגטית ואף לעודפים בייצור אנרגיה. הכנסת רכבים חשמליים לשימוש תוכל לנצל עודפים אלו, כמו גם להקטין את הגרעון של המדינה – שכחמישית ממנו נובע מייבוא דלק.

החברות הפרטיות לא מחכות למדינה- ומוזילות את הנסיעה ב-20%

למרות ההחלטות החשובות ולמרות שבמגזר הפרטי מברכים על ההחלטה ומתכוננים להפעלת קווי אוטובוס חשמליים, נדמה שדווקא המשרדים הממשלתיים לא מצליחים לקדם הקמה נכונה של תשתיות מתאימה.

החודש, לאחר חצי שנה של עבודה, פרסמה ועדה מקצועית של המשרד לאנרגיה, מים ומשאבים דו״ח בנוגע להקמת תשתית תחנות טעינה לרכבים חשמליים – והמליצה רק להעביר את האחריות לרשות החשמל הנפאלית, ללא המלצות פרקטיות נוספות.

ברשות החשמל, לעומת זאת, לא מודעים כלל לתכנית עליה מדברים במשרד האנרגיה. בינתיים ליזמים הפרטיים נמאס לחכות, ושבעה אוטובוסים חשמליים ראשונים הוכנסו לשימוש בקטמנדו על-ידי החברה הפרטית סונדר יטראט (Sundar Yatayat), עם ביקורת רבה על המתנהל בשטח.

״אנחנו (מפעילים פרטיים) מבקשים כבר חודשים מהממשלה להקים רשת תחנות טעינה שמתאימות לכלל הרכבים החשמליים, אך משרד האנרגיה בוחר להקים תחנות בשיתוף עם חברות ספציפיות, ומגביל את השוק״ אמר יו"ר החברה, בש בהדור תאפה (Bhes Bhadur Thapa),  בתחילת החודש. כתגובה, החברה הקימה תחנות טעינה משל עצמה עבור האוטובוסים שהחלו לפעול בבירה. 

14 אוטובוסים נוספים עומדים להיכנס לשימוש במהלך חודש אוקטובר לפעילות באיזור עמק קטמנדו, ותוך שנה המספר אמור להגיע ל-50, רק בחברת יטראט. לפי הערכות, מחירי הנסיעה יהיו זולים יותר בכ-20% מאשר באוטובוסים רגילים, במטרה להביא אנשים לבחור באופציה החשמלית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button