קיים ויכוח מתמשך בין אנשי ימין כלכלי ואנשי שמאל כלכלי בשאלה מהו תפקידה הרצוי של הממשלה בפעילות הכלכלית במשק. הויכוח נסוב סביב השאלה באיזו מידה הממשלה צריכה להתערב בכלכלה: אנשי השמאל טוענים שעל הממשלה לגבות מיסים גבוהים ולהפעיל רגולציה חזקה, במטרה ליצור שירותים חברתיים לטובת הכלל ולמנוע מגורמים חזקים במשק לצבור כוח בלתי סביר; מצד ימין טוענים שרק אם הממשלה תפסיק להתערב הכלכלה תוכל לפעול בעצמה בצורה היעילה ביותר, לטובת כל האזרחים. אולם לגבי מרכיב אחד אין ויכוח בין שמאל לימין: ההתערבות הממשלתית רצויה כאשר היא משיגה מטרה שלאף גורם פרטי אין עניין או יכולת לבצע בעצמו.
דוגמה קלאסית לכך היא סלילת כביש. בכביש משתמשים רבים, אבל רק מעטים מחזיקים באמצעים לסלול אותו. לחברה פרטית לא כדאי לסלול כביש רק עבור עצמה, כי העלות שלו גבוהה, ולכן במצב רגיל הכביש לא ייסלל. כאן נכנסת לפעולה היוזמה הממשלתית: הממשלה גובה מיסים מהציבור, סוללת את הכביש, ומאפשרת לכל מי שרוצה להשתמש בו. דוגמה דומה היא הצבא: כולנו נהנים מהביטחון שצה"ל מקנה לנו, אבל לאף אדם בישראל אין את היכולת או העניין להקים צבא רק עבור עצמו.
ומה בנוגע לזיהום סביבתי? ההשפעות השליליות של הזיהום ידועות: זיהום אוויר גורם למחלות שונות ולקיצור תוחלת החיים, זיהום רעש גורם לירידה באיכות החיים וזיהום הקרקע והמים עלול להזיק לבריאות בדרכים נוספות. בנוסף, גזי חממה הנפלטים כתוצאה מבעירת דלקים שונים תורמים – לדעת הרוב המוחלט של המדענים בעולם – להתחממות גלובלית, המזיקה בסופו של דבר ליכולתו של המין האנושי להמשיך ולהתקיים על כדור הארץ. ואולם, לכל אחד מאיתנו בנפרד כדאי להמשיך לזהם: ללא מיסוי והתערבות ממשלתית, החיים זולים יותר כאשר משתמשים במוצרים מזהמים.
כאן נכנסים לפעולה התמריצים הממשלתיים. ממשלת ישראל מנהיגה זה שנים רבות מדיניות מיסוי ותמריצים שמטילה "קנס" על ביצוע פעולות מזהמות, ולצד זאת נותנת "פרס" למי שבוחר לחיות חיים פחות מזהמים. הדוגמאות לכך רבות ומגוונות: הנוסעים בתחבורה ציבורית גורמים לזיהום אוויר מופחת ביחס לנוסעים ברכב פרטי, ולכן התחבורה הציבורית בישראל (וברוב העולם המערבי) מסובסדת בצורה משמעותית. מיסים בשיעורים משתנים מוטלים על דלקים: מס המכונה "בלו" מוטל על מרבית סוגי הדלקים, במטרה לגרום לצרכנים להעדיף להפחית את השימוש בדלק, הן לתחבורה והן לצרכים אחרים. החל משנת 2009, מדינת ישראל מעניקה זיכוי במס הקנייה לכלי רכב פרטיים (עד 3.5 טון) באופן שמפחית משמעותית את עלותם הסופית של רכבים חסכוניים המזהמים פחות: בעוד ששיעור מס הקנייה הבסיסי המוטל על רכבים פרטיים בישראל הוא 83%, רכבים בקטגוריית זיהום אוויר 5 ממוסים בשיעור של כ-50% משוויים, ורכבים פרטיים בקטגוריה 1 ממוסים בשיעור של 10% בלבד. צעד זה הביא לעלייה מהירה בפופולריות של רכבי הסופר-מיני, בעלי צריכת דלק נמוכה ופליטת מזהמים נמוכה ביותר, הנמכרים במחירים נמוכים.
ומה בנוגע למכוניות חשמליות? אמנם רכב חשמלי עלול להביא לזיהום באופן עקיף (בכך שבתהליך ייצור החשמל בתחנות הכוח נוצרים מזהמים), אך הדבר נתון לשליטת הממשלה שיכולה להביא לייצור חשמל ממקורות נקיים. נוסף על כך, גם אם הנסיעה ברכב חשמלי כרוכה בזיהום אוויר, הרי שהזיהום נוצר בתחנת הכוח והרכב לא מביא איתו את העשן והפיח אל תוך ריכוזי האוכלוסייה במרכזי הערים. כמו כן רכבים חשמליים שקטים בהרבה מרכבים קונבנציונליים ולכן תורמים להפחתה בזיהום הרעש בערים. לבסוף, רכב חשמלי הוא גם יעיל יותר במיצוי האנרגיה: ברכב רגיל, כ-80% מהאנרגיה הנוצרת במנוע "מתבזבזת" על חיכוך וחום, ורק כ-20% מהאנרגיה משמשת לתנועה. לעומת זאת, רכב חשמלי מצליח לנצל עד כ-80% מהאנרגיה לצורך הנעתו.
רכבים חשמליים עומדים בכל הקריטריונים לקבלת הטבות ותמריצים ממשלתיים: הם מסייעים בהפחתת זיהום האוויר והרחקתו ממרכזי הערים, מפחיתים את פליטת גזי החממה, מפחיתים את זיהום הרעש בערים ומביאים לניצול טוב יותר של האנרגיה הזמינה להם. גם ברשות המיסים מודעים לכך, שכן בדו"ח השנתי לשנת 2017 ציין אגף תכנון וכלכלה של רשות המיסים כי "בעתיד הקרוב יהיה צורך להחליט על המשך המיסוי של כלי רכב בעלי הנעה היברידית וחשמלית, אשר הופכים לנפוצים ומבוקשים, הן בזכות שינוי בתודעה הציבורית והן בזכות הוזלת הטכנולוגיה."
